"הארי" אני נאנחת כשאנחנו מגיעים למסעדה גדולה ומפוארת, שבבירור גובה יותר מידי כסף על אוכל.
"מה?" הארי שואל בהפתעה.
"אמרת שלא תיקח אותי לשום מקום מגונדר מידי" אני אומרת בזמן שהוא מנסה לגרור אותי פנימה.
"אמרתי הרבה דברים"
"הארי!" אני מתעקשת, וכשאיני מוכנה לזוז ממקומי הארי מרצין לפתע ונעמד קרוב מאוד אליי.
"זו המסעדה הכי טובה בעיר, ובשבילך אני רוצה רק את הכי טוב שיש" הוא אומר בקול נמוך ומסתכל בעיניי.
"הכי טוב?" אני שואלת.
"בעולם" הארי מוסיף, ואיני יכולה שלא להישבר מבפנים.
"אז בוא," אני תופסת בידו, "אנחנו הולכים לאכול את הבצק הפריך הטוב בעולם" אני אומרת ומובילה את הארי בחזרה לרכב. בצק פריך הוא מאכל רחוב אייסיקי, ולמרות שבדרך כלל איני אוהבת דברים שקשורים אליהם, הוא אחד מהתענוגות הקטנים שיכולתי להרשות לעצמי בחיי ברחוב. זהו פשוט גליל בצק שמפטמים בדרך כלל בפירות או בירקות ומטגנים בשמן עמוק.
גיליתי את הבצק הפריך לראשונה כשעברתי בשדרה עמוסה בערב קיצי ונעים בחיפוש אחר מקום מתאים בו אוכל לעצור ואולי להרוויח קצת כסף. הייתי רעבה מאוד, ואת מעט הכסף שהרווחתי בזבזתי על המעדן החמים. ברגע ההוא לפני ארבע שנים, ידעתי שזהו אחד הדברים היחידים שלא ממש משביעים עליהם אשלם בשביל לקבל קצת.
"בצק פריך?" הארי שואל באי-הבנה ואני מחייכת בעודי מתיישבת לצידו וחוגרת את חגורת הבטיחות.
"אתה לא מכיר את זה?" אני שואלת, והוא נד בראשו בתגובה. "פשוט תיסע לפי ההוראות שלי" אני אומרת בביטחון, והארי מסתכל עליי בספק, אך מעביר הילוך.
הארי נוהג במכונית יקרה, ולמרות ש-וין כיבס את בגדיי אתמול, אני מרגישה שאני מלכלכת את המכונית רק מלשבת בה. וין צדק כשאמר שלהארי לא חסר כסף, וידעתי זאת, אך לא ציפיתי שינהג במשהו שכמעט צועק: "יש לי כספת גדולה מאוד בבית".
בזמן שאני מסתכלת על הנוף החולף על פניי ומנווטת בשבילו, הארי מגניב לעברי מבטים, ואני תוהה אם הוא טועה כשהוא מתאמץ כך בשבילי. אין ספק שהוא רוצה לומר לי משהו, משהו חשוב, ויהיה מה שזה יהיה שהוא רוצה לומר - אין לי ספק שלא ארצה לשמוע את זה.
הארי לא אומר כלום במשך כל הנסיעה, ונוסע בדיוק לפי הוראותיי, וזה בדיוק מה שמטריד אותי. הארי הוא לא אחד שיכול לשתוק להרבה זמן.
לעומת וין, אני חושבת.
"אתה כנראה לחוץ יותר ממה שחשבתי" אני אומרת, למרות ש-בטחונו של הארי ונהיגתו החלקה מעידים על כך שהוא שליו לחלוטין.
"למה את חושבת ככה?" הארי מעיף לעברי מבט כל כמה שניות והבעת פניו רגועה ומתעניינת.
"אתה לא מדבר"
YOU ARE READING
Cold Blooded
Teen Fiction"את יודעת שאני קורא אותך כמו ספר פתוח" הם הגיעו לכוכב וקראו לו 'כדור הארץ 2', במחשבה שיוכלו להתחיל חיים חדשים. הם התיישבו שם, החלו לשגשג ולבנות ערים, אבל לא כל כוכב הוא בהכרח כוכב נטוש. בני האדם הרסו את כדור הארץ, וכשהגיעו לכוכב החדש חיכה להם גזע הא...
