"גריי אל תכנס-" בום.
אני רצה למטבח רק כדי למצוא את דוד טוני שוכב על הרצפה המוכתמת בדמו. עיניו עצומות אך מסביבי קול מחריש אוזניים אומר לי לרוץ אחרי היורה.
דוד טוני פותח את עיניו לרווחה ומסובב את צווארו המחורר והאדום על מנת להסתכל עליי.
"את אשמה" הוא אומר אבל זה לא הקול שלו, זאת-
"אמא?" אני מסתובבת ומוצאת את אמי יושבת על הכורסה האהובה שלה, לבושה בגופייה לבנה שלא מסתירה את הכתמים השחורים על חזה.
"את אשמה" דוד טוני אומר מאחוריי. אני מסתכלת עליו לרגע ומסיטה את מבטי. איני מסוגלת לראות אותו כך.
"אמא!" אני רצה אליה ואוחזת בכתפיה, אני מנסה לטלטל אותה אך עיניה פקוחות כמו אלה של דוד טוני והיא מסתכלת ישר, מבט ללא נשמה.
"אתה אשמה" דוד טוני ואמא ממשיכים לדקלם במונוטוניות, "את אשמה. אתה אשמה".
אני לא מרפה מכתפיה של אמא, אני יודעת שזה אבוד אך הכתמים השחורים שעל עורה מתחילים להתפשט לכל עבר ועוברים לידי ולא מפסיקים ועולים ומאכלים אותי כמו אש שמאכלת ענף עץ יבש ואני נשרפת כלומר מתפחמת ואני נוגעת בידיי והן מתפוררות אני נוגעת באמי והיא מתפוררת ודוד ומתפורר והולך ומתפורר ומת ומתפורר ו-
"לא!" אני מאגרפת את השמיכה בידיי ומגלה את הארי כורע ליד הספה בדירתו של וין ואוחז בזרועי.
נשימותיי מהירות וקצב לבי גם הוא וכמה שאני מנסה איני יכולה להירגע.
"גריי!" מבטו מתרוצץ על פניי בדאגה, "זה רק חלום" הוא אומר בהרגעה.
"לא," אני נדה בראשי במהירות ודמעות מתחילות להצטבר בעיניי, "הם מתו" אני קוראת בכאב, "הם מתו, זה לא חלום!".
"גריי. גריי, תסתכלי עליי" הארי אוחז בפניי בעדינות ומביט בי בנחישות. "מה שחלמת מה שזה לא היה, זה היה רק חלום, בסדר? את בסדר עכשיו".
"לא אני לא בסדר!" אני צועקת, והדמעות מתחילות לזרום במורד לחיי. "ממש ממש לא בסדר!".
"אולי תשכחי מזה כבר?" הארי מתפרץ לפתע. "עברו חמש שנים מאז שדוד שלך נרצח ואחת עשרה שנה מאז שאמא שלך נפטרה. תעברי הלאה" הוא אומר כאילו כלום לא קרה.
"גריי, תתעוררי!" אני פוקחת את עיניי ומוצאת את וין בדיוק כפי שהארי היה לפני כמה דקות: כורע ליד הספה ואוחז בזרועי.
איני זוכרת שעצמתי את עיניי.
אני מתנשפת במהירות ועיניי סורקות את הדירה בבהלה. אין זכר להארי. אני מסתכלת על וין, על הדרך בה הדאגה משתקפת מעיניו.
"לא" אני נדה בראשי ומתרחקת מוין כמה שאני שיכולה על הספה הזאת. "לא עוד חלום" אני אוחזת בראשי והדמעות זולגות ללא שליטתי.
YOU ARE READING
Cold Blooded
Teen Fiction"את יודעת שאני קורא אותך כמו ספר פתוח" הם הגיעו לכוכב וקראו לו 'כדור הארץ 2', במחשבה שיוכלו להתחיל חיים חדשים. הם התיישבו שם, החלו לשגשג ולבנות ערים, אבל לא כל כוכב הוא בהכרח כוכב נטוש. בני האדם הרסו את כדור הארץ, וכשהגיעו לכוכב החדש חיכה להם גזע הא...
