"לא אמרת שאת חוזרת בשבוע הבא?" וין פותח את דלתו בהבעה משועממת.
"לא היה לי לאן ללכת" אני אומרת בתבוסה ומנסה שלא להסתכל על וין. אני יודעת שבעיניו יהיה ניצוץ הניצחון הגאוותני בעקבות ההבנה שצדק.
"ומה עם הכיסא?"
"מה איתו?"
"את מתכוונת להשאיר אותו בחדר המדרגות או שאני צריך להוציא את הזבל שוב?" וין שואל באדישות ואני לא יכולה שלא להתעצבן. אני נושמת עמוק ובועטת את הכעס הצידה.
"וין, בבקשה" אני אומרת בתחינה.
"זה לא עובד לך, אני יודע שאת כועסת. באמת גריי, את מסוגלת ליותר מזה" וין מרים גבה לעומתי, וסוגר את הדלת לפני כשאני לא עונה.
פי נפער בתדהמה. אני מאגרפת את ידיי כדי שלא ירעדו. "וין!" אני צועקת על הדלת הסגורה.
"וין!" אני צועקת ומכה את הדלת בידי.
"את תעירי את השכנים ככה" קולו של וין נשמע במעומעם מבעד לדלת.
"בבקשה!" אני צועקת ודמעות מתחילות לזלוג במורד לחיי. אולי יש לאן לרדת אחרי שפל המדרגה.
"והם יבואו אליי כדי להתלונן" וין ממשיך באדישות.
"אני אתפטר!" אין לי מושג למה אמרתי את זה, הרי אין לי איך להתפרנס חוץ מהעבודה הזאת.
"אין לך מספיק אומץ" וין קובע, ואני רואה זאת כאתגר.
"אני מתפטרת!" אני צועקת במחשבה ש-וין ישנה את דעתו למשמע האיום , וגרוני מתחיל לכאוב שוב.
"טוב," וין אומר לאחר כמה רגעים של שקט, "אני אמצא מישהי אחרת". מעולה, עכשיו באמת אף אחד בעולם לא ישים לב אם אמות.
"אף אחת לא תסכים לעבודה הזאת. הבוס רע ומעצבן מידי" אני צועקת בעלבון, ודממה משתררת. בטני מתהפכת במחשבה שעכשיו איבדתי את העבודה שככל הנראה הייתה האחרונה שלי.
לרגע אני חושבת שכאן נגמר הוויכוח, אך פתאום הדלת נפתחת וליבי מתמלא תקווה.
"את לא יכולה לישון בחדר המדרגות, השכנים של האיש הרע והמעצבן יסלקו אותך" וין אומר בקרירות וטורק את הדלת.
"חתיכת כלב!" אני מכה את הדלת בחוזקה. שום תשובה לא נשמעת. אני מתחילה לגדף את וין ולהכות על דלתו. לבסוף התחושה חוזרת לאצבעותיי בהדרגה.
"טיי יודע שאח שלו הוא לא כזה איש טוב כמו שהוא חושב?" אני צועקת בייאוש, ומתחרטת כשאני נזכרת בנימת קולו מלאת הדאגה של וין כשדיבר על אחיו. טיי הוא הנקודה החלשה של וין, בדיוק כמו שמשפחתי היא הנקודה החלשה שלי.
אני עוצמת את עיניי בחוזקה ונשענת על הקיר בחדר המדרגות. אני מחליקה מטה עד שאני פוגעת ברצפה בחבטה עמומה וצועקת שאני מצטערת לכיוון הדלת של וין. "לא הייתי צריכה לומר את זה" אני מוסיפה.
YOU ARE READING
Cold Blooded
Teen Fiction"את יודעת שאני קורא אותך כמו ספר פתוח" הם הגיעו לכוכב וקראו לו 'כדור הארץ 2', במחשבה שיוכלו להתחיל חיים חדשים. הם התיישבו שם, החלו לשגשג ולבנות ערים, אבל לא כל כוכב הוא בהכרח כוכב נטוש. בני האדם הרסו את כדור הארץ, וכשהגיעו לכוכב החדש חיכה להם גזע הא...
