"לאן אמרת?" וין שואל בזמן שהוא מסובב את הרכב בכיכר.
"שמאלה" אני אומרת בפשטות ומתבוננת בטיפות הגשם על החלון.
"אני חושב שאני יודע לאן את חותרת" וין אומר ועוצר בצד הדרך. אני קופצת אל המדרכה הרטובה וכעבור רגע וין כבר לידי, ידו עוטפת את כתפיי בחיבוק. אנחנו מתקרבים לדוכן הבצק הפריך, והמוכר מזהה אותנו כמעט מיד.
"וין, גריי! אתם מכירים?" הוא מחייך אלינו חיוך רחב.
"אתם מכירים?" וין שואל ומסתכל עליי בהפתעה.
"גריי היא לקוחה נאמנה כבר ארבע שנים ברצף!" המוכר עונה על שאלתו של וין, ושואל מה נרצה.
"פטל לגברת ומיקס פירות יער בשבילי" וין אומר ללא היסוס, ואני מתפלאת שזכר בדיוק מה אני אוהבת.
"תודה" אני מחייכת אל המוכר ולוקחת את הבצק הפריך שלי מידו.
וין אוחז בידי השנייה ומוביל אותי לרכב. הוא מרים את קצה מעילו אל מעל ראשי כדי להגן עליי מפני הגשם, ואני בתגובה מושכת את ידו אליי ומשלבת אותה בשלי.
"תודה, אבל אני מעדיפה להנות מהגשם בפעם הראשונה זה כמה שנים" אני מחייכת אל וין בחום, ואז מרימה את מבטי אל השמיים האפורים.
אני זוכרת איך אהבתי לצאת אל החצר ולרקד בגשם, למרות עקשנותה של אמי שאחלה אם לא אכנס. לפעמים טוני היה מצטרף ורוקד ביחד איתי, לפעמים צידד באמא.
כשהרחוב הפך לביתי היו הרבה פחות הזדמנויות להנות מגשם קריר.
וין מחייך אך מזרז אותי אל הרכב היבש. "גריי, מספיק לי חולה אחד," הוא אומר, "אני לא צריך עוד אחת".
"בחייך, זה בקושי טפטוף!" אני קוראת ומושיטה את ידי קדימה. חמש טיפות בדיוק נופלות על כף ידי.
"גריי" מבטו של וין מתרצן.
גבתי מתרוממת מעלה-מעלה. "וין" אני מחקה את נימתו הרצינית.
וין נאנח, "פשוט תיכנסי וזהו".
פי נפתח במטרה להגיב, ונסגר על הבצק הפריך שבידי במקום. אני לועסת בדרכי אל הרכב, ו-וין מאחוריי.
אני מתיישבת במושב הנוסע, ומסתכלת על וין עוקף את הרכב ומעיף אליי מבט. אני מכווצת את גבותיי בכעס מדומה, ומוציאה את לשוני.
וין עוצר ומניח שתי אצבעות על גשר אפו. אני מחייכת למראה ייאושו ממני, וממהרת לחזור להבעתי הכעוסה עם הלשון בחוץ כש-וין מסתכל עליי שוב. הוא צוחק ונכנס לרכב.
"את פשוט ילדה קטנה" הוא אומר בצחוק ומעביר הילוך.
כבר מחדר המדרגות ניתן היה לשמוע את צלצול הטלפון. וין מרים את השפופרת ברגע שנכנס ולא אומר מילה, רק מקשיב.
YOU ARE READING
Cold Blooded
Teen Fiction"את יודעת שאני קורא אותך כמו ספר פתוח" הם הגיעו לכוכב וקראו לו 'כדור הארץ 2', במחשבה שיוכלו להתחיל חיים חדשים. הם התיישבו שם, החלו לשגשג ולבנות ערים, אבל לא כל כוכב הוא בהכרח כוכב נטוש. בני האדם הרסו את כדור הארץ, וכשהגיעו לכוכב החדש חיכה להם גזע הא...
