"אז," אני ניגשת למיטתו של טיי ומתיישבת על הקצה, "איזה שירים אתה אוהב?"
"אמא הייתה שרה לי שירי ערש" טיי אומר בקול צרוד במקצת, ואני נרגעת מיד. איזה מזל שאני מכירה שיר ערש.
"לשיר לך שיר ערש?" אני שואלת בשקט. טיי חושב במשך כמה רגעים, ומהנהן. "טוב, אה.." אני מושכת את המילים במטרה להיזכר בכמה שירי ערש.
אני עוצמת עיניים ונושמת עמוק. אני מתחילה לשיר שיר איטי, ישן כמו כל אלה שאני מכירה. זה לא שיר ערש, אך לא נראה לי שלטיי יהיה אכפת.
כשאני מגיעה לבית השני טיי כבר נראה מנומנם למדי, אז אני משתדלת להנמיך בהדרגה את קולי, עד שטיי כבר שקוע בשינה קלה.
אני מכסה את טיי עד צווארו בשמיכה ויוצאת בשקט מהחדר הקטן. אני סוגרת את הדלת ומסתכלת סביבי. מה לעזאזל אני אמורה לעשות עד מחר בבוקר?
אני הולכת לסלון ומתיישבת על הספה במטרה להירדם, אך יודעת מראש שלא אצליח. לפחות לא בזמן הקרוב.
המעיל שעליי מקשה עליי למצוא תנוחה נוחה, אך בלעדיו יהיה לי קר, כך שאני משאירה אותו עליי וסובלת.
אמנם אני אוהבת את הסתיו, וקור - האמת, לפני שגרתי ברחוב באמת אהבתי שהטמפרטורות צונחות - אך איני מסוגלת לאהוב את המעילים הענקיים שגורמים לך להרגיש כמו דוב. בלילות קרים אשר אני מעבירה בחוץ אני אמנם אסירת תודה על כך שיש לי אחד, אך אם יש לי גג תחתיו אני יכולה לישון גם בלי מעיל עבה המעיק עליי מאוד.
אני מנסה להעסיק את עצמי בהתבוננות בדירה של וין, אך מהר מאוד השעמום גובר עליי ואני נכנעת לחשק להדליק את הטלוויזיה השחורה שניצבת על שידה ישנה-למראה. אני תופסת את השלט ונבהלת כשאני מגלה שעצמת הקול מוגברת עד הסוף ומשתיקה את המכשיר בידיים כמעט רועדות.
ליבי דוהר ואני צוחקת על עצמי שנבהלתי מדבר שטותי כמו זה.
אני נושמת עמוק ומכריחה את עצמי לצאת מההלם. אני מתחילה להעביר בין הערוצים במטרה למצוא משהו מעניין אך בשלב כלשהו נרדמת.
כשאני שוב פוקחת את עיניי אני מבועתת לגלות שאיני יודעת איפה אני, אך נרגעת כשאני נזכרת שאני בסך הכל בעבודה, אם אפשר לקרוא לזה ככה.
"קר לי" טיי, שהעיר אותי, אומר בשקט. הוא עומד ליד תחילת המסדרון, עטוף בשמיכתו כמו בגלימה. אני ממצמצת כדי להסיר מעיניי את קורי השינה ומסתכלת על השעון הקטן שראיתי מקודם על אחד המדפים התלויים בסלון. אחד לפנות בוקר.
אני ממהרת להתעשת ומנסה לחשוב על פתרון אפשרי. "להוציא לך עוד שמיכה?" אני שואלת בקול צרוד משינה.
טיי נד בראשו, "וין בדרך כלל מדליק את מיזוג האוויר".
אה. מיזוג אוויר. ולא יכולת להדליק אותו כדי שלא יהיה פה כל כך קפוא מלכתחילה, וין?
YOU ARE READING
Cold Blooded
Teen Fiction"את יודעת שאני קורא אותך כמו ספר פתוח" הם הגיעו לכוכב וקראו לו 'כדור הארץ 2', במחשבה שיוכלו להתחיל חיים חדשים. הם התיישבו שם, החלו לשגשג ולבנות ערים, אבל לא כל כוכב הוא בהכרח כוכב נטוש. בני האדם הרסו את כדור הארץ, וכשהגיעו לכוכב החדש חיכה להם גזע הא...
