Epilogue

1K 96 67
                                    

היא נכנסה לחדר, אורות חלשים הינם הדרך היחידה שלה להביט בו, ורד אדמדם מוחזק באצבעותיו של הבחור שאותו אהבה. הינה צועדת עם קצב המוזיקה לזרועותיו.

קאלום הושיט את הורד לכף ידה, דואג שלא תפצע מהקוצים, ומביט בה בחמלה, מלטף את כף ידה ונותן לטריס להניח את הורד לצידם.

"אוכל להזמין אותך לרקוד?" הרכין מעט את גופו, מושיט את כף ידו לעבר טריס המחייכת. הינה מניחה את ידה בשלו וקאלום מושך אותה יותר קרוב לגופו.

עם הזמן והמוזיקה הרגשות שלהם צפים, זיכרונות ומחשבות מהימים שעברו, מהתקופות יחדיו, מהמערכות יחסים המזויפות, האמיתיות ומהפרידות.

"טריס." קאלום קרא, קולו מעט נשבר בשמה. היא מהמהמת בצפייה, מביטה בו נושך בשפתיו ונושם עמוקות.

"אני אוהב אותך טריס." אמר, עיניו נוצצות וגרונו נחנק ממילותיו. נשימתה נעצרת בחזה. היא צועדת צעד לאחור ומתנתקת מגופו. זו הייתה הפעם הראשונה שקאלום הודה ברגשותיו כלפיה, לאחר חודש וחצי של סיור עם הלהקה שלו הם לא שרדו המון, הבדיחות והציניות שלהם אחד כלפי השנייה לא ידעה גבולות.

טריס הביטה בו, זיכרונות כואבים חוזרים אליה במכה אחת, היא הביטה בו בעיניים נוצצות, שכבר דמעה הספיקה לצאת מעיניו החומות.

"אני מצטערת." היא השפילה את ראשה, אינה מסוגלת להביט בו.

"לא, טריס." הוא נחנק, תופס בכף ידה ויורד על ברכו.

"הזדמנות אחרונה, אני מבטיח לך." דמעה נוספת ירדה מעיניו החומות, מחדירות סכינים קטנים לליבה של ביאטריס.

אך טריס הנידה בראשה, מסיטה את מבטה. "כבר הבטחת לי קאלום, והראת לי שאתה לא יכול לקיים את ההבטחות שלך." לחשה, מביטה בו לאחר מאבק עם עצמה.

"טריסי.." לחש, לוחץ מעט על כף ידה.

"מצטערת קאלום, אבל זה כואב לי מידי לקחת את הסיכון הזה." צעדה לאחור, כף ידה משתחררת באיטיות, כיאלו השניים בתוך שדה קוצים וכל נשימה מחדירה קוץ נוסף לעורם הרגיש.

"אני אשתנה, בבקשה טריס!" צעק, מתחנן. אך ביאטריס הנידה בראשה, מוותרת לליבה.

"אולי, ביום מן הימים. אבל עד אז, היה נחמד להכיר איתך ולחלוק איתך תקופה בלתי נשכחת קאלום." היא נשקה לשפתיו בפעם האחרונה, צועדת לדלת וחוצה את המשקוף.

"להתראות קאלום."

"להתראות ביאטריס." 

*

האהבה המזויפת שלנו הפכה לאהבת ורדים; אהבה שבדרכה עוברת מכשולים רבים, קוצים וזמנים קשים ורעים, האהבה הזו הלכה והחמירה, וככל שהתקדמנו בחיינו כך הקוץ המשיך לגדול, מחורר את ליבנו.

אך לבסוף, שנינו ידענו שיגיע היום, וכל הקוצים האלו יהפכו לפרחים אדמדמים שיסמלו אותנו, את אותה שנאה שהפכה לאהבה, אהבה קשה - אך מה שווה הדרך ללא קוצים.

וכיום אני יכולה לומר בחיוך שאני גאה להיות שפן הניסיון של האהבה והשנאה, כי אני וקאלום הרווחנו מזה, וכעת אנחנו בעונת הפריחה.

*
ה ס ו ף 

*

היי, ראיתי שרובכן לא הבינו את הסוף. וזה בסדר, כי המטרה של הסוף הזה שכל אחת תקח את זה לדמיון שלה. שתיקח את הסוף הזה למה שהיא מקשרת אותו. למשל, ביאטריס וקאלום נפרדו וחזרו, או שנפרדו סופית והפכו לחברים טובים, או שבכלל נתקו קשר וזה עשה טוב לשניים. 

זה סוף שרציתי שיבלבל אותכן, בשביל שאתן תוכלו לקחת אותו לאן שאתן רוצות, ולאן שהסיפור הזה לקח אותכן. 

באהבה, נוי. 

Famous - Calum Hood FanficWhere stories live. Discover now