Protection ○ M.yg

5

ישבתי מול מסך מחשב בעבודתי, והקלדתי כל מיני פרטים אישים מתוך המסמך שלקחתי מתוך הערימה שהייתה צמודה ליד המסך המחשב. במהלך עבודתי, הבחנתי מזווית העין את איימי מתיישבת לידי.

היא הייתה לבושה במדים בדיוק כמוני, שיערה השחור בניגוד לשלי, היה קלוע בתוך צמה סינית ארוכה, פניה היו חסרות כל איפור, ועיניה החומות דבש המיוחדות לא הפסיקו להתבלט בכל מצב.

איימי הניחה את ראשה על גבי השולחן, ופניה מופנות אליי. 'דיאנה ,יש לך כמה דקות ?'

המשכתי להביט אל המסך ולהקליד כאשר אני עונה לה 'כן, אני רק מסיימת פה משהו אחרון.'

לאחר כמה דקות של הקלדה, הרמתי את ראשי עליה, כשאני מותחת את ידיי ומסמנת לה לדבר.

'את לא תאמיני מה קרה לי' היא החלה להגיד, כשהיא מרימה את ראשה, עיניה גדלו ופיה זז בפראות כשהיא כשהיא החלה לספר לי את האירוע שקרה לה.

'נסעתי בניידת לבדי. בדיוק כשהתכוונתי לפנות בפניה הימנית של הכביש, ראיתי שני בחורים רבים מכות מחוץ למכולת של הרחוב. מיד  חניתי את המכונית בחנייה הקרובה שהייתה פנויה ויצאתי מהרכב והלכתי לקראתם וניסיתי להפריד בינהם. אלוהים ישמור, היית צריכה לראות איך אחד מהם היה נראה ,הוא היה מכוסה כולו בחבלות בפנים, העין שלו הייתה נפוחה ואדומה ושלא לדבר על האף שלו, שלא הפסיק לדמם.' היא סיפרה, מזועזת עדיין מהמראה הפצוע של אחד הבחורים.

'' שאלתי המומה .

'כן הייתי לבד ,אבל זה לא העניין. אחד מהם התחיל להגיד לי בקול מאיים לא להתערב ודחף אותי בחוזקה, פה כבר הפסקתי להיות נחמדה ולסיים את זה בטוב. שלפתי את האקדח שלי ואיימתי עליו להפסיק.' היא סיפרה בקול רם, עדיין זועמת על הבחור שהעיז לגעת בה ולדבר אליה.

'אני מקווה שהזמנת תגבורת' קטעתי אותה, מתעצבנת יחד איתה. 

'תפסיקי לקטוע אותי' היא אמרה כשהיא נושפת בעצבים.

'יופי ,והכי מצחיק בסיפור שהוא אפילו לא חשש אפילו לא לשניה. החוצפן הזה פשוט התקרב אליי ואמר לי חמודה כדאי שתתרחקי כדי שכלום לא יקרה לפרצוף היפה הזה, ואז הוא הפליק לי בתחת' היא אמרה כשקולה היה נשמע כועס כשהיא נזכרה במה שקרה.

'יש לו מזל שלא הייתי איתך הייתי הורגת אותו במקום'

'אני יודעת אחרי שיצאתי מהלם ממה שהוא עשה ,התקדמתי אליו והבאתי לו בעיטה בביצים ודחפתי אותו לרצפה' היא אמרה מחייכת בניצחון, ונותנת לעצמה טפיחה בכתף, גאה במעשיה.

'זאת הילדה שלי' אמרתי מצחקקת, ושתינו הבאנו כיף אחת לשניה. 

רון ואיתי, שני השוטרים שעובדים יחד איתנו, התקדמנו באותו קצב הליכה לעברינו ושאלו 'על מה צוחקים?'