Protection ○ M.yg

35

לפתע כל הפרצופים נעלמו וביחד איתם נעלם כל מה שהיה סביבי והפך לבועה שחורה ענקית.

לרגע הייתה מין שלווה סביבי,

הרגשתי חופשייה וחסרת דאגות .

אך השקט הזה נקטע כשנשמעו כל מיני רעשים שגרמו לי לבלבול ,

ניסיתי למצוא את המקום שממנו הם הגיעו אך הכול היה חשוך מדי כדי שאראה משהו .

משום מקום הופיע אור שסנוור את עיני והרגשתי את גופי כבד ונופל אל תהום .

'האצבעות שלה זזות' שמעתי קול שהגיע לא רחוק ממני .

פקחתי את עייני בכבדות שפגשו במהרה את האור שהאיר את החדר והריח של הבית חולים שעטף אותי וגרם לי לבחילה.

'תודה לאלוהים שהתעוררת' אימי אמרה שמעיניה מיהרו לצאת דמעות והיא כמעט התמוטטה אל הרצפה.

'אמא ' מלמלתי כשהנחתי את ידי אל ראשי ,הרגשתי כאב בכל גופי כאילו דקרו אותי מאה פעם ויותר מכל כאבה לי הרגל כשניסיתי להרים את גופי למצב ישיבה.

אבי מיהר לצאת מהחדר כשראה שהתעוררתי,ואימי התנפלה אליי בחיבוק חם וחונק.

נתתי לה לחבק אותי וחשתי סחרחרות קלה.

'את לא מבינה אפילו כמה נבהלנו אחרי שמענו מה קרה ' היא מלמלה בבכי שיכולתי לשים לב אל השקיות שעטפו את עיניה כשהיא ליטפה את פניי.

'שבוע שהרגיש לנו כמו נצח. שהיית נמצאת בין חיים ומוות, שלרגע קטנטן חשבנו שאיבדנו אותך סופית . אבל את הילדה שלנו , את הכי חזקה. את השורדת שלנו' היא דיברה בהתרגשות ושמה את ידה על ידי.

לא הבנתי מה הולך , לא הבנתי מה אני עושה בבית חולים שוב.

'אמא' מלמלתי את שמה שוב ומתבוננת אל תוך פניה, 'למה אני כאן שוב?' שאלתי אותה ,מבולבלת ומרגישה ריקנות כאילו משהו חסר.

'אלוהים דיאנה את לא זוכרת מה קרה לך?' היא שאלה אותי בעיינים רחבות.

הנדתי את ראשי באיטיות , ושמעתי אותה מלמלת שזה לא חשוב כרגע.

הסטתי את מבטי ממנה והסתכלתי על השמיכה שכיסתה את גופי ,לפתע זה הכה בי.

הבטן שלי הייתה שונה משזכרתי אותה, היא הייתה נראית בדיוק כמו לפני ההריון .