ישבתי עם איימי כשהחזקתי בכוס חמה ולוגמת בעדינות כדי לא לכוות ,'אני לא מאמינה שאת הולכת להקשיב להוסיוק ולהרוס לך את הקשר שהיה לך עם יונגי' איימי אמרה בכעס,
'בבקשה בואי נפסיק לדבר על זה' מלמלתי באנחה והנחתי את הכוס וכל החשק שלי נעלם.
'ממש לא.אני לא הולכת להפסיק עם זה.את פשוט לא מבינה ?' היא שאלה ,
'מה ?מה אני לא מבינה ?' שאלתי כשאני מתבוננת בה,
'את לא מבינה שזה הזמן שיונגי הכי זקוק לך.
לעזאזל דיאנה,הבן אדם אחרי קומה.כל השנים שבו הוא הכיר אותך נעלמו מזכרונו.את חושבת שהוא באמת מרגיש בסדר? אז את טועה.
הוא בטוח מרגיש שאיזה חלק בחיו חסר ובסופו של דבר הריקנות הזה רק תגדל .והיא תפגע בשניכם' היא הוסיפה כשמביטה בי עמוק מנסה להחדיר את זה לראשי.
'אני באמת לא יודעת מה לעשות' לחשתי בשקט בחוסר אונים,מותשת מהכל.
'זה הרגע לעזור לו להזכר.תשחזרי את הדברים שעשיתם ביחד'
מצאתי את עצמי עומדת מול הדלת של ביתו,מהססת לצלצל בפעמון הדלת.
'יאלה דיאנה,את יכולה לעשות את זה' אמרתי לעצמי,לוקחת נשימה עמוקה ומושיטה את ידי אל הפעמון ולוחצת עליו .
רגלי לא הפסיקו לזוז מרוב הלחץ,חיכיתי במשך דקות ארוכות עד שהדלת תפתח .
ובדיוק שהתכוונתי להסתובב ולוותר ,הדלת החלה להפתח ועל פניי הופיע חיוך רחב.
אך מי שפגשתי בפתח הדלת לא היה יונגי אלא אישה בסביבות הגיל חמישים .
היה לה את אותם פנים כמו של יונגי מיד הבנתי שזאת אמו.
'שלום גברת מין' אמרתי במהירות ובביישנות .
'מה את עושה כאן ?' היא שאלה כשהיא מנסה לדבר בטונים נמוכים.
היא יצאה מחוץ לבית כשהיא סוגרת את הדלת של הבית ונעמדת מולי.
'מה זאת אומרת?' שאלתי ,מבולבלת משאלתה וחיוכי דעך .
'בואי נבהיר משהו,עכשיו שיונגי התעורר זה יהיה לטובתו אם הוא לא יתראה איתך יותר.הוא סבל בגללך יותר מדי ולא הייתי רוצה לאבד אותו גם' היא אמרה בקול חד ופוגעני.
הסתכלתי עליה בהפתעה,'אבל..' רציתי להסביר לה שאני אוהבת אותו אך היא קטעה אותי,'בבקשה אל תחזרי לכאן יותר' היא ביקשה ונכנסה לבית כשהיא טורקת את הדלת בפניי.
עמדתי שם כמה זמן עדיין מביטה אל הדלת , השפלתי את מבטי אל הרצפה.
הרגשתי מותשת מהכל,היה נמאס לי להאבק יותר.
איבדתי את הדבר הכי יקר לי בחיי.
דחפתי את ידי אל תוך חולצתי,מוציאה את השרשרת שהייתה חבויה בתוך החולצה.
פתאום קול של צחוק נשמע מתוך הבית שתפס את תשומת ליבי,הצצתי מהחלון של הסלון,מבחינה בשלושה אנשים שיושבים על הספה ולא מפסיקים לצחוק ולחייך.
היא החזיקה בידו והשעינה את ראשה על כתפו של יונגי,עיני שטו מפניה אל פניו.
בידו השמאלית המשיך להחזיק בידה וללטף את אצבעותיה ובידו השניה הצמיד את ראשה יותר לחזהו,כשהחיוך על פניו לא הפסיק להתרחב.
הוא היה נראה כה מאושר אפילו יותר מי שהיה איתי.
הדרך שבה הוא הביט בה היא בדיוק הדרך שבה הוא נהג להביט בי.
הרגשתי שליבי נשבר למיליוני חתיכות,היה לי קשה להפנים שהוא שכח אותי.
היה לי קשה לראות אותו עכשיו עם מישהי אחרת .
חשבתי שהוא ירצה להכיר אותי או לפחות לנסות להבין מי אני,
כנראה שאני שוב טועה.
נשכתי את שפתיי עד שיכולתי להרגיש את הטעם של הדם שלי ואת הדמעה שברחה מעיני לא משנה כמה ניסיתי להחזיק את עצמי.
מרוב כאב תלשתי את השרשרת מצווארי והתבוננתי בה בפעם האחרונה לפני שהשארתי אותה תלויה על הידית הדלת והסתלקתי מביתו לפני שאחד מהם ישים לב שאני עדיין שם.
הימים החלפו לחלוף ואני הייתי בחדרי וכל מיום מחדש השתוללתי ושברתי כל דבר שהגיע לידי,'מה חשבתי לעצמי כשהגעתי לשם?' צעקתי מתוך בכי.
שבועות ארוכים שלא יצאתי מביתי,שבועות ארוכים בהם שיקרתי לכולם שאני חולה.
שבועות שהייתי בקושי מסוגלת להכניס דבר מה לפי ,
שבועות שבהם מצאתי את עצמי דבוקה לאסלה ומקיאה.
ידעתי שהייתי צריכה להלחם ולא לוותר אבל הייתה לי תחושה שזה מיותר.
ולכן החלטתי שאני חייבת לעזוב הכל.
להתרחק מכולם,לנקות את הראש.
למצוא לעצמי מקום חדש והתחלה חדשה.
הדבר הראשון שעשיתי היה להתפטר מעבודתי ולמצוא בית הרחק מהעיר הולדתי.
------------
מישהי רואה את הסדרה 'Missing nine' ?
התחלתי לראות אותה ביום שבת ופשוט התמכרתי אני לא יכולה כבר לחכות לסופ"ש בשביל לצפות בפרקים החדשיםם שיצאו .
YOU ARE READING
Protection ○ M.yg
Fanfiction|#53 בספרות חובבים 25.4.19| |הושלם| ספר שני יצא והוא נקרא Fake Student. חייה השקטים של דיאנה נקטעים בין רגע אחד. ערב אחד, אביה מכיר לה את שומר הראש שלה ששמו היה מין יונגי. דיאנה ממהרת לזעום מהחלטתו של אביה שהייתה נראית מבחינתה דבר מיותר כיוון שידעה...
