Protection ○ M.yg

25

שמעתי סביבי כל מיני רעשים ולחישות.ניסיתי לפקוח את עיני אך הן סירבו לציית לי .

ניסיתי להזיז את חלקי הגוף שלי אבל שום דבר לא עזר.

והרגשתי איך כל גופי שוקע לשינה.

כשהתעוררתי למחרת,מצאתי את עצמי בתוך חדר קטן ,חשוך ואפל.המנורה בקושי פעלה בצידה של החדר היה חלון קטן ואטום.

ראשי המשיך להסתחרר,מצמצתי כמה פעמים כדי שאוכל לראות טוב יותר.

ניסיתי לקום ממקומי אבל משהו עצר אותי.

הייתי כבולה סביב כיסא שמנע ממני לקום.לפתע החדר התמלא בצחוק מחריש אוזניים.

כשהרמתי להביט באותו אדם,היה בו משהו מוכר.

ככל שהוא התקרב אליי יותר,התחלתי לזהות של מי הצחוק הזה.

ליבי החסיר פעימה,'רון?'שאלתי בקול חנוק.

הוא חייך אליי ופתאום חיוכו היה נראה שונה מהחיוך שהייתי רגילה אליו.

החיוך שפעם היה נראה תמים וטוב פתאום נראה אפל ורע.

הוא התכופף מעט לפניי,'מופתעת לראות אותי,נכון?' הוא שאל .

'מה לעזאזל עשית לי ?' שאלתי אותו בצעקה,והתבוננתי בפנים האמיתיות שלו שעוררו בי בחילה.

'בנתיים כלום.בסה"כ סיממתי אותך' הוא אמר בצורה רגועה.

'למה אני כאן? מה אתה רוצה ממני ?' הטחתי בו את השאלות האלה כשאני מנסה בכל כוחי להשתחרר .

'למה את כאן' הוא חזר על דבריי בגיחוך והתרומם.

'היית צריכה לשאול את אביך היקר.אני בטוח שהוא יודע את התשובה בדיוק כמוני' .

עיני התכווצו כששמעתי אותו מדבר על אבי,לא הבנתי מה הוא קשור לזה.

'אני מבין שאת מבולבלת.זה בסדר גם אני הייתי מרגיש אותו דבר אם הייתי במצב שלך,אם אבא שלי היה מרושש מישהו ומאמלל לו את החיים עד שהוא שם סוף לחיו' הוא ענה .

'על מה אתה מדבר? אבא שלי בחיים לא היה עושה את זה ' צעקתי עליו .

'הוא כבר עשה את זה.תאמיני לזה או לא ' הוא צעק חזק ופניו נעשו לאדומות .

'אתה משקר.אתה חולה נפש 'צעקתי,מסרבת להאמין למה שהוא אומר.

הוא התחיל לצחוק מדברי בצורה מוגזמת ומבהילה,הוא התקדם לעברי ותפס אותי מסנטרי,'אולי אני חולה נפש אבל עדיין זאת האמת' הוא אמר בחריקת שיניים.

ניערתי את ראשי מצד לצד מנסה להעיף את ידיו מפני אך הוא חיזק את אחיזתו ונאנקתי בכאב,מרגישה שהוא הולך כל רגע לשבור לי אותה.