27

238 32 2
                                    


הובילו את שנינו על אלונקה,עיניי נפקחו למחצה,וראשי הוטה לצד ,פוגשות את פניו של יונגי שהיה כמה סנטימטרים ממני.

פניו היו מלאות בדם ועיניו היו עצומות למרות שכל גופי שרף מכאבים,ניסיתי להושיט את ידי אליו ,לנסות להגיע אליו.

כשהצלחתי להשיג את ידו,בכל מאמציי ניסיתי לנער אותה ,אך שום תגובה ממנו לא בא.הדמעות מיהרו לכסות עייני וסביבי היה המון רעש שגרם לראשי להסתחרר יותר.'יו..נגי' קראתי בשמו לפני שמיטתנו הופרדו אחת מהשנייה והדבר האחרון שראיתי לפני שאיבדתי שוב את הכרתי, זה זוג רופאים שמנסים להחיות אותך .

כעבור חמישה ימים:

התחלתי לפקוח את עיני באיטיות ובכבדות,כשהתעוררתי יכולתי לשמוע את קולות הצפצוף של המכונות שהיו מחוברות אליי.

כשפקחתי את עייני האור של המנורה סינוור את עייני והבחנתי שאני שוכבת בחדר שכולו לבן ומלא מכשירים של בתי חולים .

ניסיתי להרים את גופי אך הוא היה כבד לי מדי וחשתי מעט סחרחורת שתקפה אותי ישר שהתאמצתי.

שמעתי קולות בחדר שאני נמצאת בו וסובבתי את ראשי לכיוון הרעש והבחנתי בהוריי שעמדו ודיברו בינהם,כשעל פניה של אימי הייתה הבעה מודאגת ותשושה ואבי מנסה להרגיע אותה.

הם עדיין לא הבחינו שהתעוררתי ,'אמא ? אבא ?' הצלחתי להוציא את המילים הללו מהפה .

הוריי סובבו מיד את מבטם אליי ,מופתעים ונרגשים.

'התעוררת' אימי אמרה וניגשה מיד לחבק אותי .בהתחלה לא החזרתי חיבוק עד שהרגשתי את עורפי רטוב,אימי בכתה.

'אלוהים דיאנה,כבר חשבנו שלא תתעוררי' היא אמרה בקול שקט וצרוד.

פשוט שתקתי והבטתי בנקודה מסויימת בקיר,תמונות מאותו יום הכו בזכרוני.

עיני נעשו רטובות ותוך זמן קצר דמעות זלגו מעיני,נשימתי השתקקה.

לא הקשבתי למה שקורה סביבי,כל מה שחשבתי באותו רגע זה על יונגי.

האם הוא בסדר?

האם הם הצליחו להציל אותו ?

האם הוא כועס ?

אלו המחשבות שהיו לי באותו רגע.

חזרתי למציאות אחרי שאימי ניערה אותי בחוזקה כשקולה היה נשמע לחוץ ורועד,

'דיאנהההה,את שומעת אותי ?' אימי המשיכה לנער אותי אך לא הגבתי.

'היא לא עונה ' אימי הרימה את קולה ,'תעשה משהו' היא ציוותה על אבי אבל הוא המשיך לעמוד במקומו,לא יודע מה לעשות.

Protection ○ M.ygWhere stories live. Discover now