'אייש.דווקא עכשיו היא לא עונה' מלמלתי כשאני מנסה לחייג אליה שוב,
ומולי עומד נאמג'ון שכל שניה שואל אותי אם היא ענתה או לא.
סימנתי לו עם היד שלא והוא נאנח והחל לעשות סיבובים מולי.
'אני לא רוצה לדעת מה יקרה כשהיא תשמע על זה' נאמג'ון אמר עם הבעה מודאגת .
'לא משנה מה יקרה,הכל יחזור לקדמותו' הוא מלמל בלחש,מנסה להאמין בכך .
הדלת נפתחה בסערה וממנו יצא טהיונג,'היא ענתה לכם ?' הוא שאל כשכל גופו היה לחוץ וטרוד, הנדתי את ראשי לשלילה ומפיו יצאו קולות אנחה.
'הוא כאילו קם לתחייה,אני לא מאמין שלרגע חשבתי שיש סיכוי קלוש שהוא לא יתעורר לעולם' טהיונג דיבר כשבקולו היה נשמע שבור .
'היי,אנחנו צריכים להשאר חזקים בשבילו' נאמג'ון אמר כשהוא מושך את טהיונג אליו כדי להרגיע אותו,
וכל מה שאני הוצאתי מפי,'ובמיוחד לחזק את דיאנה עכשיו'.
יצאתי מהבית משפט מותשת לחלוטין,מאוסה מלפגוש את אותם פנים שגרמו לכל האסון הזה.כל הזמן הזה בבית משפט ליוותה אותי מין תחושה לא טובה,שברגעים מסויימים הסיחה את דעתי.
ועכשיו שאני מחוץ לבית המשפט,נושמת את האוויר הצח ונעים שעטף אותי כשהרוח מעיפה את שיערי,עיני התבוננו בשמיים האפרפרים שמראות כאילו כל רגע עומד לרדת גשם .
הייתה לי תחושה שאני הולכת לבכות ביחד איתם,
שוב.
ניערתי את ראשי והושטתי את ידי אל תוך התיק מוציאה ממנו את הטלפון שלי.
לוחצת על הכפתור כדי להדליקו,ולפני שהספקתי להקיש סיסמא הפלאפון שלי החל לצלצל.
כשעל הצג רשום את שמו של ג'ין .
'הלו' עניתי ,
'דיאנה ,אלוהיםם סוף סוף ענית' שמעתי בקולו שהוא נושם לרווחה לאחר ששמע את קולי.
'הכל בסדר,ג'ין?' שאלתי כשאני חוצה את הכביש ומביטה על כל הכיוונים .
לכמה שניות ארוכות שררה שתיקה בצד השני,'הלו ,ג'ין אתה שם?' שאלתי כשאני בודקת אם אולי התנתקה.
'אני כאן' הוא אמר בגמגום,'דיאנה,את חייבת להגיע לבית חולים דחוף' הוא הוסיף.
'מה..קרה משהו ליונגי?' שאלתי במהירות ודאגה .
'עדיף שתבואי לכאן ותראי לבד' הוא אמר.
'אוקיי אני בדרך' ובזה ניתקתי את השיחה,ולוקחת את שתי רגליי ורצה לכיוון הרכב שלי,כשאני מוציאה את המפתחות ופותחת אותו.
מתיישבת אל המושב שלי וזורקת את תיקי אל המושב שהיה לידי ונוסעת הכי מהר שיכולתי אל הבית חולים.
הם תפסו אותי משני הצדדים ומנעו ממני להכנס אל חדרו ,
'זה לא יכול להיות' צרחתי והרגשתי שגופי נעשה כבד מדי ,היה לי קשה לנשום.
'תביאווו לה מהר מיים' ג'ין צעק לג'ימין ,וג'ימין שלקח לו זמן לצאת מהלם ניגש במהירות אל המכונה של המים .
'תגיד לי שזה חלום' מלמלתי כעיני כבר רטובות וקולי לא מפסיק לרעוד.
הם הושיבו אותי על כיסא,'את צריכה לשמוח שהוא התעורר' הוסיוק אמר כשהוא מביט בי במבט ריק,'הוסיוק' ג'ין אמר את שמו ונתן לו מבט לא מבין .
'מה אתה רוצה ? כל מה שקרה לו זה רק באשמתה' הוא הטיח את הדברים האלה עלינו,והתבונן בנו במבט זועם .
הסתכלתי עליהם רבים בינהם בשתיקה,
אני אפילו גורמת לחברים שלו לריב בינהם,
אני בן אדם נוראי,לא מגיע לי את יונגי .
הדמעות שטפו את פניי עד ששמעתי את המשפט ששבר את ליבי עוד יותר.
'אולי זה טוב שהוא לא זוכר אותך,ככה הוא יוכל סוף סוף לחיות את חיו בלי צרות מיותרות' הוא אמר בצעקה,גורם לכל הבנים להתבונן בו במבט מאוכזב והמום.
הוא צדק,
הוא לא זוכר אותי.
ולא בטוח שהוא ייזכר בי.
קמתי ממקומי ,'תסתמו כולכם' אמרתי בקול חזק ,מפסיקה את כל הרעש שהיה סביבי.
'אתה צודק ,הוסוק.הכל קרה באשמתי.אולי עדיף שזה ישאר ככה ואני אעלם מהחיים שלו' אמרתי בקושי רב.כשני בולעת את רוקי בכבדות ,מושכת באפי ומנגבת את לחיי.
הם התבוננו בי בשתיקה כשאני הולכת ולפני שעזבתי נעצרתי ליד חדרו ,מביטה בו בפעם האחרונה.
מבחינה בו מחייך אל אמו בצורה שבקושי רואים את עיניו וחיוך שחשף את שיניו הלבנות,חיוך שציפיתי לראות כל כך הרבה זמן.
חיוך שציפיתי שהוא יחייך אליי.
נגעתי עם אצבעותיי על המשקוף של הדלת הרגשתי שליבי הולך להתפוצץ כל רגע מכאב שחשתי.
לפתע הוא הזיז את ראשו אל כיוון הדלת ומבחין בי עומדת מחוץ לדלת,מכווץ את עיניו כדי לראות טוב יותר.
וככה במשך דקה עיניו לא זזו מפניי ולבסוף שברתי את קשר עין וסובבתי את פניי ויצאתי במהירות מהבית חולים.
אני מצטערת אם הפרקים האחרונים נעשים יותר ויותר גרועים .
בראש יש לי כל כך הרבה רעיונות אבל לפעמים קשה לי לבטא אותם במילים,ובנוסף אני מודעת שהכתיבה שלי לא הכי טובה אז לוקח לי יותר זמן לשבת על כל פרק,לכן גם לוקח לי זמן לעלות כל פרק גם בגלל המחסום כתיבה וגם שלרוב אין לי כוח וזמן לשבת על המחשב.
שבת שלום לכולן❤️
YOU ARE READING
Protection ○ M.yg
Fanfic|#53 בספרות חובבים 25.4.19| |הושלם| ספר שני יצא והוא נקרא Fake Student. חייה השקטים של דיאנה נקטעים בין רגע אחד. ערב אחד, אביה מכיר לה את שומר הראש שלה ששמו היה מין יונגי. דיאנה ממהרת לזעום מהחלטתו של אביה שהייתה נראית מבחינתה דבר מיותר כיוון שידעה...
