פרק 5:
"אמילי". "אמילי קומי" שמעתי קול קורא לי אך לא קמתי עדיין. פתאום הרגשתי יד מלטפת לי את הפנים, זה היה נעים כל כך שהיססתי מאוד אם לקום או לא. "אמילי אני יודע שאת ערה, קדימה קומי". הרמתי את ראשי ומצמצתי מעט את עייני. "בוקר טוב לך ילדה יפה" למה אמט קורא לי ילדה יפה? "בוקר טוב". עניתי לו, הסתכלתי על השעון ואני רואה שהשעה 11. "למה לקום עכשיו? יום שישי היום אין לי לימודים אמט". "קדימה אמ אני לא אבקש שוב, גם סבסטיאן רצה שנאכל יחד"
למה הוא קורא לי אמ כל פעם אני לא מסכימה לו. "תפסיק לקרוא לי אמ" "אני לא אפסיק כי אני לא שואל אותך" רציתי לענות לו אך במהרה שמעתי את הדלת נסגרת. ילד מעצבן אני לא מאמינה שאני חייבת לגור איתו. קמתי מהמיטה והפלאפון שלי לפתע צלצל, ראיתי על הצג 'אלכס' אז עניתי.
"כן אלכס"?
"אין בוקר טוב אין מה קורה"?
"בוקר טוב אלכס, עכשיו דברי מהר אני צריכה לרדת לאכול עם סבסטיאן וחבר שלו".
"חבר שלו? מי זה חבר שלו"?
"קוראים לו אמט".
"חברה, אני באה אלייך עכשיו".
עוד לפני שאמרתי לה ביי היא ניתקה.
לאחר כ5 דקות אני שומעת קריאות מלמטה,
"אמילי בואי, אלכס פה"
ירדתי למטה וראיתי את סבסטיאן, אמט ואלכס סביב השולחן, ראיתי בזווית העין את אמט ואת אלכס מדברים בניהם. היה נראה דווקא שאלכס ואמט מסתדרים טוב מאוד יחד.
משכתי את הכיסא בכדי לשבת ורק אחרי זה אמט ואלכס הפנו מבט אליי. "אני רואה שכבר פגשת את אמט" לאחר המשפט הזה אני רואה את אלכס מסמיקה. חבר שלה בגד בה לא מזמן ועכשיו היא מסמיקה בגלל גבר אחר? גבר שהיא לא מכירה בכלל. רגע מזה בכלל איכפת לי? ההפך אני אמורה לשמוח שהיא עוברת הלאה. "כן הכרנו כבר אמילי".
אמט פתאום ענה לי והוציא אותי מהמחשבות. "אמילי תאכלי לאחר מכן אנחנו הולכים לים"
" לים? באמת?" מאז ומתמיד אהבתי את הים. זה המקום היחיד שאני באמת יכולה להירגע מבלי להתעצבן, רק לנקות את הראש.
"כן אמילי, אתן רוצות לבוא איתנו"?
"כן ברור שנבוא". עניתי ומיד לאחר מכן לקחתי את היד של אלכס ועלינו לחדר שלי בכדי להתארגן.
שמתי בגד ים לבן, מעט פתוח באמצע של החזה. ואלכס שמה בגד ים אדום אותה גזרה כמו שלי. התלבשנו, וירדנו למטה. "קדימה אנחנו מוכנות". אמרתי לסבסטיאן ואמט שעמדו וכנראה חיכו לנו. "כן, יאללה נזוז"
לאחר נסיעה של 20 דקות הגענו לים. יצאנו מרכב ומיד רצנו אני ואלכס לחוף, החולות היו כל כך נעימים וקרים. מאחוריי ראיתי את אמט וסבסטיאן מגיעים, והם היו עם עוד כמה חברים שלא זיהיתי. הורדתי את הבגדים מעליי, וכך גם אלכס, הרגשתי לרגע מבט נעוץ עליי לכן הסתובבתי וכן, המבט היה של אמט. העיניים שלו סרקו אותי מכל כיוון. הרגשתי לא בנוח, בדיוק כמו ביום הראשון שראיתי אותו.
"אתה תמשיך להביט בי עוד הרבה"? תפסתי מעט אומץ ושאלתי אותו. ואז אמט חייך חיוך מעצבן מאוד והלך לסבסטיאן והחברים שלו. "אלכס את באה למים"? שאלתי את אלכס, "לא, אני אשתזף קצת להתחלה, אני אצטרף אלייך עוד מעט". הנהנתי אלייה והלכתי. נכנסתי אל תוך המים, המים היו קרים אך נעימים, לאחר כמה דקות פתאום הרגשתי ידיים חמות וגדולות על גופי, הסתובבתי וראיתי את אמט מחזיק בי. לא הבנתי כל כך למה אמט מחזיק בי או נוגע בי כשסבסטיאן לא רחוק מכאן. "תעיף את הידיים שלך ממני" אמרתי לאמט בעצבים "איפה אותה אמילי הנחמדה שהיית עד לא מזמן"?
אמט שאל אותי, איפה אמילי הנחמדה שהייתי עד לא מזמן? זה היה מלפני 11 שנים. "איפה אמילי הנחמדה? אמילי הנחמדה כבר לא כאן, עם החיים לומדים להיות קשוחים יותר". עניתי לו ובאתי להמשיך הלאה אל תוך המים. אך לא עברה שנייה ואמט משך אותי אליו שוב. "תפסיקי להרחיק אותי ממך, תפסיקי להיות רשעה אליי רק בגלל שאני גר אצליכם ועלייך זה לא מקובל, הרי שנינו יודעים עם כמה שתנסי להרחיק אותי ממך זה רק יגרום לי לרצות אותך יותר ויותר". לרצות אותי? מה זאת אומרת לרצות אותי? "מה זאת אומרת זה יגרום לך לרצות אותי יותר ויותר"?
אך אמט לא ענה, הוא רק הסתכל עליי חייך, ויצא מין המים. ורק אני נשארתי שם מאחור מנסה לחשוב מה קרה פה עכשיו.
למעלה זה הבגד ים שהמילים לבשה, וכך גם אלכס רק בצבע אדום.
YOU ARE READING
my brothers best friend
Romantik"תסמכי עליי הוא לא ידע מכלום" "לא אמט, אני מפחדת, אם הוא יגלה שנינו נהיה בצרות". אמילי וולברג. בת 16 תלמידה משקיעה, חרוצה, לא שותה, ולא מעשנת. כשאמילי הייתה בת 5 אח שלה, סבסטיאן ברח איתה מביתם. כיום היא גרה בבית עם אחיה הגדול. סבסטיאן אנדרסון. בן 2...
