פרק 32-
"אוח" שלחתי את ידי אל עבר השעון המעורר. קמתי מין המיטה ולפתע שמעתי רעש שבוקע מהמקלחת.
הנחתי שזו אמילי. אך הבחורה שנגלתה אל מולי לא הייתה אמילי. "אווה?" צרחתי והסתכלתי עלייה בשוק.
"תירגע, אתה נראה כאילו ראית רוח רפאים כרגע" "מה? מה את עושה פה?" דיברתי מהר, הייתי בלחץ.
לרגע עברה לי המחשבה שאולי אמילי ראתה את זה. רק מהמחשבה הזאת התחלתי להיות עוד יותר בלחץ.
"רבת אתמול עם החברה שלך והתעצבנת מעט אז ראיתי אותך הולך אל בר שהיה קרוב לכאן, הלכתי יחד איתך אל תוך הבר והשתכרת, ומשם הגענו אלייך וכמו שאתה בטח מבין מה ההמשך.."
"למה לא עצרת את זה? את מבינה שיש סיכוי שאמילי ראתה אותנו יחד?"
"אויש נו באמת, ממה אתה מפחד? אני חושבת שזה לטובה היא לא בשבילך".
היא אמרה והתחלתי להתעצבן, "אווה תסתמי את הפה המזויין שלך, אני מספיק עצבני אל תוסיפי"
מבלי לחשוב יותר מידי לקחתי את הפלאפון שהיה מונח על השידה וצלצלתי אל אמילי.
'הגעת למענה הקולי של.." ניתקתי את השיחה והתחלתי לחשוב על איפה היא יכולה להיות.
אל סבסטיאן היא בטוח לא הלכה, הרי אם היא הייתה הולכת רוב הסיכויים שכרגע היא הייתה מתאבלת עליי בבית הקברות. חשבתי על עוד אופציות עד שנפל לי האסימון. תום.
נקודת מבט של אמילי-
הסתובבתי במיטה והרגשתי אותה ריקה, סימן שתום לא כאן. פקחתי את עייני בכדי לראות טוב יותר, והסתובבתי בחזרה ופתאום ראיתי דף מונח על השידה. 'בוקר טוב אמילי אני יצאתי לריצה אוהב אותך'. היה כתוב על הפתק.
תום בהחלט אדם נחמד, ואני אסירת תודה לו על כך שהיה ותמך בי אתמול בלילה.
קמתי מין המיטה והתחלתי לחפש אחר הפלאפון שלי, חיפשתי וחיפשתי עד שמצאתי אותו מונח על הספה בחדר.
הדלקתי את הפלאפון ולפתע כל כך הרבה הודעות ושיחות שלא נענו קפצו לי ברקע.
פתחתי אותן וראיתי הודעה קולית מאמט.
"אמילי. אני צריך לדבר איתך בבקשה תעני לי איפה את?"
צחוק מריר יצא מפי, גם בוגד בי וגם מבקש ממני שנדבר? לבן אדם הזה אין גבול.
חזרתי אל המיטה והתכסיתי בשמיכת הצמר הנעימה, עד שלפתע רטט מעצבן זמזם לי במוח.
לקחתי את הפלאפון שלי רואה שרשום על הצג 'אהובי' "הלו?" ספק שאלתי ספק אמרתי.
אמילי? איפה את?" אמט צעק אל תוך הפלאפון.
מה אתה רוצה?" נאנחתי.
"אני מצטער בנוגע לאתמול, אני הייתי שיכור התעצבנתי ולא חשבתי על המעשים שלי. אני אוהב אותך אמילי"
אמט אמר וקיללתי אותו ואת המילים היפות שלו שקונות אותי בכל פעם מחדש, אך לא הפעם.
"אמט די. נמאס לי מהמצב הזה בנינו, מתחילת החופשה הארורה הזאת אנחנו לא מפסיקים לריב. אולי.."
"אולי מה אמילי?"
"אולי אנחנו צריכים הפסקה קטנה בכדי להבין מה איתנו, ואם יש עדיין על מה להילחם. אולי אתה לא בנוי עדיין לקשר רציני"
"לא אמילי אני אוהב אותך, אני לא מתכוון להתרחק ממך"
"אני אוהבת אותך אמט אבל, תבין אותי"
ומבלי דיבורים נוספים ניתקתי את השיחה. הנחתי את הפלאפון על השידה ובהיתי בתקרה.
אני באמת אצליח להתרחק ממנו? האם אני בכלל רוצה להתרחק ממנו? מה אם הוא ינצל את זה ויחזור אל אווה, או יותר גרוע מה אם הוא כבר לא ירצה לחזור אלי?
סילקתי את המחשבות האלה מין ראשי. וחזרתי לישון בתקווה שיהיה בסדר.
היי בנות. מצטערת של עלה פרק כל השבוע, אני די עמוסה במבחנים ובחנים. אז אני מבשרת לכן שמידי פעם פרקים יעלו בימי חמישי שישי ושבת. אוהבת המון ושבוע טוב.
YOU ARE READING
my brothers best friend
Romance"תסמכי עליי הוא לא ידע מכלום" "לא אמט, אני מפחדת, אם הוא יגלה שנינו נהיה בצרות". אמילי וולברג. בת 16 תלמידה משקיעה, חרוצה, לא שותה, ולא מעשנת. כשאמילי הייתה בת 5 אח שלה, סבסטיאן ברח איתה מביתם. כיום היא גרה בבית עם אחיה הגדול. סבסטיאן אנדרסון. בן 2...
