פרק 6-
7 בערב, ואנחנו עדיין נמצאים בים. "היי חברים בא לכם לשחק אמת או חובה"? אמט שאל את כולנו, "מה אנחנו ילדים בני 6"? שאלתי את אמט שהסתובב והביט בי. "קדימה אמ אל תפחדי זה רק משחק". וחייך אלי. "אני לא מפחדת, יודע מה? אני אשחק" אמט בא וישבנו כולנו במעגל, היינו אני, אלכס, אמט, סבסטיאן, עוד כמה בנות שלא זיהיתי כל כך ועוד 3 חברים שלהם. אחד מהחברים שלהם שאני חושבת שקוראים לו דניאל, סיבב את הבקבוק. הבקבוק הסתובב ונעצר, כך שהוא נעצר עליו ועל אמט. "אמט חבר אמת או חובה"? דניאל שאל את אמט. "חובה" " אווקי חובה עלייך לנשק במשך 30 שניות מישהי שמוצאת חן בעינייך מהמעגל". דניאל אמר לאמט את החובה והאמת? די ציפיתי שינשק אותי, אך מה שהוא עשה כרגע די הוריד ממני את הציפיות. אמט התקרב לאט לאט לאלכס ונישק אותה. נשיקה שהייתה אמורה להיות באורך של 30 שניות עברה לדקה, וזה רק עיצבן אותי יותר ויותר לראות אותם ככה. אמט ואלכס החליטו סוף סוף להתנתק מהנשיקה הארוכה והמעיקה הזאת, אלכס חייכה אליו, ואמט חייך אלייה חיוך קטן. ואז קם וחזר לשבת במקומו. המשחק המשיך להתנהל כרגיל, כמה בנות שהיו נמצאות במעגל נישקו בנים אחרים, כולל את אמט. במשך כל המשחק הארור הזה, אמט לא הפסיק להסתכל עליי. אני לא יודעת מה פשר המבטים האלה, אבל אני די בטוחה שהוא ניסה לבדוק אם התעצבנתי מהסיטואציה שקרתה קודם. הם המשיכו לשחק ולדבר בניהם אך, לא היה בי כל חשק להישאר במקום הזה יותר. זה מצחיק כי מקודם אמרתי שהים הוא המקום הכי מרגיע אליו אני הולכת, ומה שקורה כאן, משרה בי את ההפך. קמתי מין החולות וצעדתי אל עבר הים, אומנם הכול חשוך אך ניתן היה לראות מעט את הים. ישבתי על החולות הקרים, והמים נגעו ברגליי. עצמתי את עייני והרשיתי לעצמי להירגע סוף סוף. אך פתאום הרגשתי תחושה מוזרה, תחושה שעוקבים אחריי לכן פקחתי את עייני, וראיתי מזווית העין את אמט מסתכל עליי. סובבתי את ראשי בחזרה אל עבר הים, אך לא עברה שנייה והרגשתי מעט חול עף על ידיי, אמט. לא היה בי חשק לדבר איתו, אני יודעת שמה שאני עושה הוא ילדותי. אך, גם לא רציתי שהוא ינשק את אלכס. אבל אז הבנתי בעצם שאין לי פה על מה להתעצבן, אני לא אוהבת אותו ואני לא אוהב אותו אף פעם, וחוץ מזה אם אמט היה מנשק אותי רוב הסיכויים שסבסטיאן היה הורג אותו. "את תמשיכי לשתוק עוד הרבה זמן"? אמט שאל אותי והוציא אותי מהרכז והרוגע ששהיתי בו. "כן" עניתי לו " את רוצה שנדבר על מה שהיה קודם"? הוא רציני? הוא רוצה לדבר איתי על זה שהוא נישק את החברה הכי טובה שלי? "לא, אין על מה לדבר, חוץ מזה אני צריכה להגיד לך תודה שלא נישקת אותי כי אם כן הייתה סבסטיאן היה מכאיב לך".
עברה דקה ואין תשובה הרמתי את ראשי אל עבר אמט, וראיתי שהוא מחייך. למה הוא מחייך לעזעזאל? "למה את כל כך בטוחה שרציתי לנשק אותך אמילי? אולי אני באמת מחבב את חברה שלך, היא נחמדה, היא טובה, מתוקה אמיתית משהו שאת לא". לא ידעתי איך להגיב למילים שלו. הם פגעו בי כל כך, המילים הפשוטות האלה הצליחו לפגוע בי. הורדתי את ראשי, והרגשתי דמעות שרק רוצות להתפרץ. קמתי מין החול ובאתי ללכת אך אמט תפס את ידי "אני מצטער אמילי, לא התכוונתי להעליב או.." אמט לא הספיק להשחיל את מילותיו שהוא רצה לומר מכיוון שאני השתקתי אותו. "אתה יודע מה אמט? אם פעם חשבת שאני לא מתוקה ולא נחמדה כלפייך, תהיה בטוח שברגע זה? זה גם לא ישתנה". אמט שיחרר את ידי והלכתי משם.
ראיתי את כולם מתקפלים ואני כל כך שמחתי, מעולם לא רציתי להגיע הבייתה כמו שאני רוצה עכשיו. נכנסנו אל תוך הרכב והתחלנו לנסוע.
החלטתי לעלות עוד פרק מקווה שתיהנו ממנו ואל תחסכו בתגובות❤
YOU ARE READING
my brothers best friend
רומנטיקה"תסמכי עליי הוא לא ידע מכלום" "לא אמט, אני מפחדת, אם הוא יגלה שנינו נהיה בצרות". אמילי וולברג. בת 16 תלמידה משקיעה, חרוצה, לא שותה, ולא מעשנת. כשאמילי הייתה בת 5 אח שלה, סבסטיאן ברח איתה מביתם. כיום היא גרה בבית עם אחיה הגדול. סבסטיאן אנדרסון. בן 2...
