my brothers best friend

מכות, ועצבים

פרק 23-
הפרק ממשיך מאותה נקודה שנגמר הפרק הקודם.

"חתיכת בן זונה. אני לא.. אני לא מאמין, אתה בגדת בי? אתה שכבת עם אלכס? בן זונה, בני זונות" הוא החל לצרוח ודפק את ידו על הקיר.  "אני מצטער סבסטיאן, הייתי שיכור לא ידעתי. אתה חושב שאם הייתי יודע לא הייתי מפסיק את זה?" "למה סיפרת לי את זה עכשיו?" "כי חיכיתי לזמן הנכון, ו.." לא סיימתי את המשפט מפני שסבסטיאן קטע אותי, "חיכית לזמן הנכון?! חיכית לרגע שאלכס תמות או שמה? אתה חבר בכלל אמט?"

המילים שלו פגעו בי. כי אם הוא רק היה מבין שהייתי שיכור, ואם הוא רק היה מבין שאלכס לא אהבה אותו אף פעם אז הוא היה מבין כמה שאני חבר. "אתה יודע מה? אולי יצאתי בן זונה בנוגע לזה, אבל אלכס לא אהבה אותך בכלל. אלכס אהבה אותי, היא אמרה לי את זה בעצמה. אתה יודע מה עשיתי כשהיא אמרה לי את זה? הלכתי משם. יכולתי להישאר איתה אבל לא, אני חבר!"

הוא פתח את פיו בכדי לדבר אך קטעתי אותו, "ואתה יודע למה גם הלכתי משם? כי אני אוהב את אמילי" לאחר שאמרתי את זה הבנתי בעצם כמה טעות זאת הייתה. מרוב העצבים שהצטברו לי, לא קלטתי מה אני אומר. "מה אמרת?" סבסטיאן גרם לי לחזור על המילים שאמרתי הרגע. "אמרתי מה אמרת" "שאני אוהב את אמילי". "אתה יודע? אם לא הייתה חבר טוב שלי, היית מגיע הרגע לתרדמת. אבל עכשיו? עכשיו אני כבר לא בטוח עד כמה אתה באמת חבר ככה ש.." עוד לפני שיכולתי לעשות משהו סבסטיאן לא הפסיק להרביץ לי. ופאק יש לו מכות חזקות. התחלתי כבר לאבד הכרה עד ששמעתי צעדים קטנטנים ואת הקול הכי אהוב עליי. אך, כבר התעלפתי ולא שמעתי שום דבר.

נקודת מבט של אמילי-
הרגליים שלי כבר תפקדו ממש טוב. לכן יכולתי לעשות מה שאני רוצה מבלי להישען על מישהו או משהו. לאחר המקלחת ירדתי למטה, עד שלפתע שמעתי צעקות. ירדתי במהרה והמחזה שראיתי עצר את נשמתי. סבסטיאן מעל אמט מכה אותו עד מוות. "סבסטיאן!!" צרחתי אך הוא לא הקשיב. מבלי לחשוב פעמיים רצתי אליו ודחפתי אותו מאמט. "אמט תענה לי, אמט" התחלתי לקרוא לאמט ולנער אותו אך שום דבר. "תתקשר לאמבולנס עכשיו" פקדתי את סבסטיאן שהיה נראה לחוץ ורק עכשיו מבין מה עשה. "פאק פאק פאק פאק" הוא החל למלמל. "הוא מת? בבקשה אל תגידי לי שהוא מת" הוא החל לפחד ולהיות בלחץ רב. "אם לא תתקשר לאמבולנס עכשיו רוב הסיכויים שהוא ימות, עכשיו לך להתקשר" סבסטיאן רץ במיידי והתקשר, בעוד שאני תופסת את אמט בידיי ומסתכלת עליו. הוא היה נראה רע. כל פניו היו חבולות, פנס בצד ימין, וסימנים כחולים בכל הפנים. "תחזיק מעמד אהוב שלי, תחזיק מעמד" התחלתי לבקש ממנו. בתקווה שהכול יהיה בסדר איתו. "התקשרתי" סבסטיאן הגיח מאחורה. "בסדר" לא יכולתי להסתכל עליו. ידעתי שהוא מרביץ חזק, תמיד ידעתי שיש בו חוזק. אך לא עלה בראשי שאלה המכות שלו. אך היה לי יותר חשוב לדעת, על מה הריב שלהם היה? על מה סבסטיאן היכה את אמט עד כדי התעלפות. אני יודעת שאת סבסטיאן אני לא אשאל, מהסיבה הפשוטה. הוא לא יספר לי. לכן כל מה שיכולתי לעשות הוא כלום, מלבד  לראות את האמבולנס מרים את אמט ומכניס אותו אל תוך הרכב.

אז רציתי לכתוב לכן פרק לפני כיפור, לכל מי שצמה שתהיה לכן צום קל. אני אוהבת המון וגמר חתימה טובה❤