פרק 35:
*הפרק ממשיך מאותה הנקודה שהסתיים הפרק הקודם*
מבלי לחשוב יותר מידי לקחתי את הפלאפון והתקשרתי אל אמט וסבסטיאן. צלצול ועוד צלצול ואין מענה, התקשרתי שוב ושוב אך אף אחד לא ענה. בצלצול האחרון שכבר הייתי שנייה מלנתק אמט ענה לי. "אמט? תקשיב לי אני צריכה שתיקח את סבסטיאן יחד איתך ותביאו לכתובת שאני אסמס לכם כרגע" דיברתי במהירות, וכל מה ששמעתי היו גיחוחים "מה מצחיק אמט? תבוא לכאן זאת לא בדיחה". "שלום גם לך יקירה" זיהיתי את הקול הזה כל כך טוב, אוקטביו. "מה אתה עושה עם הפלאפון של אמט?"
"אני? שום דבר רק אני צריך ממך טובה קטנה"
"מה אתה רוצה?" "החבר המקסים שלך נמצא אצלי וטוב, אני בטוח בכך שאת לא רוצה שאני אהרוג אותו" "חתיכת בן זונה, אני אהרוג אותך"
" הפ הפ הפ שמרי על הפה המזויין שלך אחרת הסוף יהיה מכוער" "אוקטביו בבקשה תשחרר את אמט, אני אבוא תהרוג אותי במו ידייך רק עזוב אותו" אמרתי לו בתקווה שהוא ישתכנע, "אווקי, אני מחכה לך"
ובכך השיחה התנתקה, לפתע קיבלתי הודעה ממספר לא מזוהה וזאת הייתה הכתובת שלו.
מבלי לבזבז זמן רצתי מיד אל עבר הדלת ואז תום עצר אותי. "לאן את הולכת?!" "אוקטביו תפס את אמט וכנראה גם את סבסטיאן אני חייבת להציל אותם" הרגשתי איך הדמעות שוטפות את פניי, "חכי לי" תום רץ ולקח את המפתחות של הרכב ורצנו.
אווקי, אנחנו בדירה מספר 2 והוא בדירה מספר 6. התקדמנו הלאה והלאה והתחלתי לחפש כמו מטורפת.
4...5...6 תום מצאתי בוא מהר.
פתחנו את דלת הדירה ונכנסנו. "הגעת" שמעתי את קולו המגעיל של אוקטביו מאחוריי, הסתכלתי על החדר ופתאום ראיתי את אמט וסבסטיאן קשורים ונראים נורא. הסתובבתי אליו והסתכלתי אל תוך עיניו, "כן הגעתי" הוא החל לגחך, "אח מה נעשה איתך?" הוא שאל והתקדם אל עבר השידה ומזג לעצמו כוס וויסקי. אוקטביו הרים מעט את ראשו והסתכל עליי ומיד לאחר מכן על משהו מאחוריי, הבנתי שאלה היו האנשים שלו כי ברגע אחד הרגשתי מודבקת לקיר כשהם מנסים לקשור אותי. אוקטביו יצא החוצה יחד עם תום והבנתי שזאת בדיוק ההזדמנות שלי להינצל ולהציל את אמט וסבסטיאן. התחלתי לזוז ולהשתולל ואז הצלחתי להשתחרר, בעטתי בשני האנשים ולקחתי את הרובה מידם, התקדמתי אל עבר אמט במהירות, "אמט סבסטיאן אתם בסדר?" הסתכלתי עלייהם וכאב לי כל כך. "אמילי" אמט לחש והסתכל עליי במבט עייף וכואב, "אל תסמכי על תום, הוא רוצה להרוג אותך" "לא הוא לא אמט, תום איתנו. הוא בצד של..." מבלי לסיים את המשפט שלי שמעתי יריות בחדר שמופנות אליינו. הסתכלתי אל עבר מי שיורה והופתעתי לגלות שזה תום. הסתכלתי על החבל שבו הם קשרו את אמט וסבסטיאן והתחלתי לקרוע אותו, לאחר כמה דקות הצלחתי לשחרר אותם. אמט לקח את הרובה והחל לירות אל עברם. פתאום הרגשתי מעט מוזר, הרגשה מוזרה, הסתכלתי מעט מטה וראיתי שאחד מהכדורים שתום ואוקטביו ירו חדר אל גופי. הסתכלתי על אמט ונגעתי בו מעט, "אמט" לחשתי בקושי אמט מיד הסתכל עליי ומיד פניו כוסו בפחד ובשוק."פאק לא לא אמילי, את לא תמותי לי. לא עכשיו אמילי" אמט החל לצעוק ולקרוא לסבסטיאן, אך לא הצלחתי לשמוע שום דבר מלבד היריות שנורו מסביבי.
היי בנותת. קודם כל סוף סוף פרק. דבר שני אני מצטערת כל כך שלא עלה המון זמן פרק, הייתי עסוקה והיו לי מבחנים על הראש אבל עכשיו חנוכה הגיע ואני מבטיחה להעלות פרקים השבוע. מקווה שנשארו עוד בנות שנהנות וקוראות את הסיפור. אוהבת💟
YOU ARE READING
my brothers best friend
Romance"תסמכי עליי הוא לא ידע מכלום" "לא אמט, אני מפחדת, אם הוא יגלה שנינו נהיה בצרות". אמילי וולברג. בת 16 תלמידה משקיעה, חרוצה, לא שותה, ולא מעשנת. כשאמילי הייתה בת 5 אח שלה, סבסטיאן ברח איתה מביתם. כיום היא גרה בבית עם אחיה הגדול. סבסטיאן אנדרסון. בן 2...
