my brothers best friend

פלאשבק

פרק 36-
נקודת מבט של אמט:
כרגע אנחנו בבית החולים, אני וסבסטיאן. מחכים לרגע שבו הרופא יצא ויגיד לנו שהכול בסדר איתה, ושהיא תצא מזה כמו חזקה. כבר 15 שעות שאנחנו כאן. מאז המקרה שקרה מיד לקחנו את אמילי לבית החולים, אוקטביו קיבל את מה שהוא היה צריך לקבל עוד מזמן וזה היה כדור היישר לראשו וכך סופו הגיע.
*פלאשבק*
"אמט" הרגשתי משיכה קטנה בידי הסתכלתי אל עבר היד וראיתי את אמילי נופלת על רצפת המתכת הקרה. האינסטינקט היחיד שקפץ לי למוח היה לצעוק את השם שלה ולאחוז בה כמו מטורף, "אמילי, לא לא אמילי אל תמותי את תחיי" חזרתי על אותם מילים שוב ושוב וכל כך קיוויתי שהיא תקשיב לי ותפקח את עינייה, אך שום דבר. התבוננתי שמאלה רואה את סבסטיאן לבדו נאבק באוקטביו ובתום. הנחתי את אמילי על הרצפה בחזרה, קם ולוקח את הרובה שזרקתי מידי לפני כמה רגעים. הרמתי את הרובה וכיוונתי אותו אל עבר תום ו..בום! רעש הרובה נשמע ברחבי החדר הקטן, וכולם נהפכו לדוממים. אוטקביו הפסיק לירות והסתכל אל עבר תום שוכב ומדמם למוות. כיוונתי את הרובה אל עבר אוקטביו ויריתי. ירייה חלקה וישירה אל תוך ראשו.

*סוף פלאשבק*
"שלום, אתם קרובי משפחה של אמילי?" הרופא סוף סוף יצא מין החדר הארור הזה והחליט לפנות אלינו.
"כן אני אח שלה, וזה הבן זוג שלה" "אווקי, אני הרופא שניתח אותה. כעיקרון המצב שלה בסדר גמור לבנתיים הוא יציב, אם אתם רוצים לבקר אותה אתם יכולים אך כרגע היא ישנה, אז אתם סתם תבזבזו את זמנכם".
"תודה רבה דוקטור הצלת את חייה" הרופא החזיר לנו חיוך ובנוסף בבקשה קטנטן והלכנו אל עבר החדר של אמילי. "אווקי אתה נכנס ראשון" סבסטיאן אמר לי והתחיל להתווכח איתי, "אתה אח שלה אני אוכל לחכות עוד קצת כנס אתה". לאחר ריבים ממושכים הוחלט שאני אכנס לבד. פתחתי את הדלת נכנסתי והסתכלתי עלייה, היא הייתה נראית חיוורת כסיד. כולה לבנה מרותקת למיטה, מבלי לעשות שום דבר פשוט כמו מתה. הרגשתי שגופה כאן אך הנשמה שלה לא איתנו כאן בכלל. כאב לי עלייה, כאב לי על כך שהיא סך הכול בת 16 ואת כל זה היא עברה בשנה.
אילו יכולתי, הייתי שוכב כאן במקומה ושהיא תחיה תצחק ותחייך העיקר לא לראות אותה במצב הזה, זה כואב לי כמו שלא כאב לי מעולם. הסתכלתי עלייה, כה יפה, כה טהורה, כה שלווה. הסתכלתי עליו עוד קצת והושטתי את ידי אל עברה, ליטפתי את הלחי שלה ונישקתי את קודקוד ראשה הסתכלתי עלייה שוב בפעם האחרונה להיום, וכך יצאתי מין החדר.  מותיר אחריי את סבסטיאן בכדי שיכנס.