my brothers best friend

בכי, וכל האמת.

פרק 22-
הגיע הבוקר ואיתו הגיעו המחשבות. כבר יומיים עברו ולא העזתי לומר לסבסטיאן או לאמט על מה שקרה. אך היום הזה חקוק במוחי. הייתי בתולה, רציתי להביא את הבתולים שלי לאמט. אך, הבן אדם השפל הזה גזל ממני את זה. 

"בוקר טוב אהובה שלי" אמט העיר אותי מהמחשבות. "בוקר טוב" וחייכתי אליו חיוך קטנטן. אמט התקרב בכדי לנשק אותי, אך מיד התרחקתי. הוא הסתכל עליי מבולבל ובעיקר פגוע. "מה קרה? את כבר כמה ימים מדוכדכת ולא מתייחסת אליי" לא רציתי לומר לו מה קרה, לא רציתי להיזכר בזה, אך הייתי חייבת זה לא יכול להמשיך ככה. אני לא יכולה להמשיך ככה. קמתי למצב ישיבה וכך גם אמט. "תספרי לי אמילי". הסתכלתי עליו, לוקחת נשימה עמוקה והתחלתי לספר.

"באותו יום כשאליוט חטף אותי והייתי אצלו, אז הוא התנהג אליי בהתחלה יפה, אך הוא ביקש ממני לרדת לאכול ואמרתי לו שאני לא רוצה, הוא המשיך להתעקש ואני המשכתי להתנגד עד שנמאס לו" הורדתי מעט את ראשי והדמעות לא איחרו להגיע. "הוא..הוא לק..ח אותי בהתחלה לאיזה חדר, חדר מלוכלך, והוא רצה לאנוס אותי שם. פחדתי. כל כך פחדתי. מבלי לחשוב לקחתי את רגלי ובעטתי במפשעתו, ורצתי משם, באותו רגע התקשרתי אל סבסטיאן והיית איתו במכונית, אתה זוכר?" "כן אני זוכר תמשיכי" הרגשתי שאמט מתעצבן מכל מילה שאמרתי עד עכשיו. ראיתי כאשר אמרתי לו שהצלחתי לברוח ממעשיו של אליוט איך הוא הוציא אויר שכנראה החזיק במשך כל כך הרבה זמן. "אחרי שהתקשרתי אלייכם אליוט בא. אליוט לקח אותי והחזיר אותי לחדר, ה..וא הוציא חבל וקשר אותי, והוא התחיל להפשיט אותי לאט לאט, הנבל הזה נגע בי, ונישק אותי. ולאחר מכן, הוא הוציא עטיפה. בעטיפה היה קונ..דום והוא אנס אותי. הו..א א..נס או..תי"

אמרתי את החלק האחרון בבכי רב. בכיתי כל כך חזק, שחשבתי שכל השכונה שמעה את הבכי הזה. אמט התקרב אליי הרים את ראשי והסתכל עליי. "אני.. אמילי אני נשבע לך כשאני אמצא את הבן זונה אני אהרוג אותו, אני נשבע לך" וחיבק אותי. הידקתי את ידיי על גופו של אמט, והוא קירב אותי יותר אליו. אני אסירת תודה על כך שיש לי אותו בחיים. לאחר כמה דקות ממושכות התנתקנו מהמצב ששהינו בו. "לכי להתקלח את תרגישי יותר טוב אני אחכה לך למטה" הוא אמר ונשק לראשי. הנהנתי אליו והוא ירד מטה. קמתי מין המיטה והתקדמתי למקלחת, הורדתי את בגדיי, והתבוננתי בעצמי מהמראה. לפתע ראיתי שיש לי סימן בגב, סימן של שריטה. שריטה מהיום המחריד הזה. זה היה כחול. לא שמתי לב אליו בכלל, נכנסתי אל תוך המקלחת הורדתי את הווילון ופתחתי את המים. המים היו חמים, זה הרגיש כל כך טוב.

ביומיים האלה, לא יצא לי להתקלח או לצאת מין החדר. הופתעתי שאמט לא שם לב לכך. אך, אני יודעת שהוא בטח הרגיש שקרה משהו. יצאתי מין המקלחת, ישבתי על המיטה, ופתאום ירדה לי דמעה. דמעה של כאב, דמעה של כעס כלפי הכול. אבל האמנתי, האמנתי שהכול יהיה בסדר.

נקודת מבט של אמט-
ירדתי למטה ולא יכולתי לחשוב על כלום. אחרי מה שאמילי סיפרה לי, רציתי רק להוציא עצבים, כעסתי. כעסתי כי האשמתי את עצמי. לא שמרתי עלייה מספיק, גם אחרי ששמעתי אותו מדבר על כך שהוא מתכנן לחטוף אותה, אני לא אמרתי כלום לסבסטיאן או לפחות אזהרה. יצאתי מטומטם. נכנסתי אל תוך המטבח וראיתי את סבסטיאן יושב שם, נראה חושב. "בוקר טוב אחי" אמרתי לו והתיישבתי על הכיסא. "בוקר טוב" אמר לי. "על מה אתה חושב?" סבסטיאן הסתכל עליי "על אלכס. על איך היא יכלה לבגוד באמילי, ורצתה להרוג אותה. תאמין לי שאם היא הייתה חיה, הייתי הולך והורג אותה בעצמי" הסתכלתי עליו וחשבתי אם לספר לו על הבגידה שקרתה לפני כל המקרה. תחילה היססתי אך הייתי חייב נמאס לי. "סבסטיאן אני צריך להתוודות על משהו" הוא הסתכל עליי מחכה שאמשיך "לפני כמה זמן הייתי בבר. לא רחוק מכאן. והשתכרתי, הייתי כל כך שיכור ששכחתי מי אני. לפתע התקרבה אליי בחורה היא הייתה נראית לי מוכרת אך הייתי עסוק בלנשק אותה. היא לקחה אותי אלייה הביתה ושכבנו. בבוקר קמתי וגיליתי עם מי שכבתי, זו הייתה אלכס" אמרתי את זה. התוודיתי. הרמתי את ראשי ולפתע הרגשתי את גופי על הרצפה. "חתיכת בן זונה. אני לא.. אני לא מאמין, אתה בגדת בי? אתה שכבת עם אלכס? בן זונה, בני זונות" הוא החל לצרוח ודפק את ידו על הקיר. אוי ואבוי לי.

שמתי שיר שאני אישית נורא אוהבת. הוא גם מתאים לאווירה בפרק זה. אל תחסכו בתגובות והצבעות❤