פרק 8-
"סבסטיאן לאן אנחנו נוסעים"? שאלתי ושאלתי אך, אף אחד לא ענה. התחלתי להתעצבן והתחלתי להציק להם. "שקט אמילי, זה לטובתך אני רק מנסה להגן עלייך". גיחחתי במרירות, "בשבילי? ברחת ולקחת אותי איתך לטובתי? הרחקת אותי ממשפחה שאהבה אותי כל כך לטובתי"? הרגשתי את הדמעות רוצות לצאת. אך, הן לא היו מעצב הן היו מכעס. "משפחה שאהבה אותך? אמילי עד כמה את באמת הכרת את המשפחה שלך? עד כמה באמת חשבת שהם אוהבים אותך? את חושבת שהרחקתי אותך, מאמא ומאבא בשביל מה? כי זה מצחיק אותי? כי רציתי? לא אמילי, הייתי חייב הגנתי עלייך מפניהם, אז תפסיקי להיות ילדה קטנה ותסתמי לרגע אחד את הפה שלך, רק לרגע אחד". סבסטיאן צעק עליי, הוא מעולם לא צעק עליי. כנראה שעברתי את הגבול כרגע אבל זה ממש לא עניין אותי. הוא בורח ממקום למקום, לוקח אותי איתו מבלי שאני ידע לאן. מה הוא ציפה? שאני אהיה נחמדה ואשמח שפתאום, ברגע אחד הוא לוקח אותי איתו לאיזה מקום לא ידוע? הוא טועה, כל כך טועה. החלטתי שאני אהיה בשקט, לא כי סבסטיאן אמר לי. אלא כי לא בא לי לפתוח את הדיון הזה בתוך אוטו, מבלי להסתכל עליו באמת. הנסיעה עברה בשקט, אף אחד לא פצה את פיו בכדי לדבר. לאחר נסיעה של שעתיים, אני רואה מסביבי דשא וגינות, ואנשים שהיו נראים לי כשומרים. לא הבנתי בדיוק למה השומרים אך, העדפתי לשאול אחר כך. התבוננתי מסביבי וראיתי בית, בית גדול מאוד. לא ידעתי מאין זה בא. מאיפה יש לסבסטיאן כסף לרכוש בית כזה?. "אוהבת"? שמעתי את הקול של סבסטיאן. "כן" אך, לא שמחתי. רציתי שיגיד לי למה, למה אנחנו ברחנו לכאן? מה מסתתר מאחורי הבריחה הזאת? סבסטיאן הוציא מזוודות, שהכילו את הבגדים שלנו, בשמים, ועוד דברים. מתי סבסטיאן הספיק שאלתי את עצמי. נכנסתי אל תוך הבית, רואה עכשיו עד כמה הוא גדול. הבית היה כל כך יפיפה. הכול היה מעוצב, נקי, מסודר. מיד אחריי נכנסו אמט סבסטיאן ושני שומרים. אמט ליווה אותי אל החדר שכנראה שלי מרגע זה, והודהמתי לגלות שהחדר היה מעוצב לפי הטעם שלי בדיוק. אמט שליווה אותי רצה לצאת מין החדר, אך מיד עצרתי אותו. "אמט? אני צריכה לשאול אותך.." עוד לפני שהספקתי לסיים את דבריי נקטעתי על ידיו. "אם את רוצה לשאול משהו שקשור לכל מה שקרה עכשיו, אני לא הבן אדם". וכך יצא מהחדר.
סליחה שהפרק לא ארוך יותר. אני נורא חולה וקשה לי להתרכז בכתיבה, מבטיחה לפצות אתכן בפרק ואפילו שניים עוד השבוע❤
נ"ב- הבית למעלה זה כביכול הבית שאליו הם ברחו. תדמיינו אותו אבל גדול יותר.
YOU ARE READING
my brothers best friend
Romance"תסמכי עליי הוא לא ידע מכלום" "לא אמט, אני מפחדת, אם הוא יגלה שנינו נהיה בצרות". אמילי וולברג. בת 16 תלמידה משקיעה, חרוצה, לא שותה, ולא מעשנת. כשאמילי הייתה בת 5 אח שלה, סבסטיאן ברח איתה מביתם. כיום היא גרה בבית עם אחיה הגדול. סבסטיאן אנדרסון. בן 2...
