my brothers best friend

פחד.

פרק 19-
"שלום לך קטנה" אליוט אמר. מה הוא רוצה? אבא שלי בכלא הוא עדיין מעביר לו הוראות? הוא בא להרוג אותי? "אני מבין שאת מפחדת כרגע, אך תסמכי עליי שלא הגעתי עד הנה בכדי להרוג אותך. אני חושב שזה בזבוז לא? להרוג דבר כה יפה וטהור כמוך" בכל מילה ומילה שלו הוא התקרב אליי, ואני? לא יכולתי אפילו לזוז. הרגליים שלי מרותקות למיטה בגלל החלאה הזה שנמצא בדיוק סנטימטר ממני. "מה קרה? הרגליים שלך לא מתפקדות טוב? אוי זה בגללי? אני מצטער" והחל מעט לצחוק. "חתיכת כלב תעזוב אותי ותעזוב את אמט הוא לא עשה שום דבר" הפניתי את מבטי אל עבר אמט שהיה נראה מפוחד אך בעיקר עצבני. "אני אומר לך מה, נשחרר את החבר הזה שלך בתנאי שאת באה איתי" מה? לבוא איתו? "אני אעשה הכול רק אל תיפגע בו בבקשה". "לא אמילי מה את עושה? את לא הולכת לשום מקום" "קדימה יפיפייה את באה?" "כן אני באה" אליוט מיד לקח אותי וראיתי מזווית העין אחד מין האנשים של אליוט, הוציא סכין ודקר את אמט. "לא לא, מה אתם עושים? לא" התחלתי לצעוק אך מיד הרגשתי חמימות על הלחי שלי. אליוט היכה אותי. "תסתמי או שאני אדקור אותו עד מוות" סתמתי במיידי וכך המשכנו עד שהגענו אל הרכב שלו. "מה יוצר לך מזה אליוט? אבא שלי אמר לך לבוא הנה? אתה באת להרוג אותי נכון?" הסתכלתי אל תוך עיניו וראיתי זיק של עצבים בתוכן. "אני כבר אמרתי לך אמילי אני לא באתי בכדי להרוג אותך, אז תהיי ילדה טובה ותפסיקי לעצבן אותי". הוא הכניס אותי בעדינות אל תוך הרכב וכך נסענו לא יודעת לאן.

נקודת מבט של אמט-
"פאק". מלמלתי. מסתכל הצידה ומנסה להיזכר מה קרה ואיך הגעתי הנה. "אמט" סבסטיאן הגיח מין הדלת. "סבסטיאן, מה קרה איפה אני?" "אתה בבית חולים כרגע מצאנו אותך פצוע" ניסיתי להיזכר ופתאום הכול היכה בי. "אמילי" "בדיוק אמט, איפה אמילי מה קרה לכם?" "אמילי נעלמה סבסטיאן אליוט הגיע לבית החולים ולקח אותה" "מה?" "פאק פאק פאק". התחלתי לצעוק ולהתעצבן "אנחנו חייבים לצאת מכאן ולחפש אותה קדימה בוא שחרר אותי" אך הוא המשיך לעמוד. "סבסטיאן צא מהפאניקה ושחרר אותי מהבית חולים הזה" מיד סבסטיאן יצא מההלם והתחלנו לחשוב על דרכי הימלטות מכאן. עד שהבחנתי במין חלון די גדול שאפשר לברוח ממנו. "בוא מצאתי" פתחנו את החלון בעדינות ויצאנו משם אך לפתע חשתי בכאב חד בגופי. "שיט אמט הפצע נפתח" התחיל לרדת לי דם אך לא עניין אותי. כל מה שעניין אותי היה אמילי. "זה לא משנה קדימה בוא" התחלנו לרוץ ולמזלי סבסטיאן הגיע עם רכב. "אני מצטער על המושב סבסטיאן" "קדימה כנס כבר" וכך נסענו מנסים לדעת איפה הבן זונה הזה לקח אותה.