my brothers best friend

הטעות.

פרק 17-
"פאק". מלמלתי, הראש שלי כואב. סובבתי את ראשי פוגש בבחורה של אתמול. קמתי מן המיטה והלכתי למקלחת, לאחר כמה דקות אני מרגיש גוף קטנטן נצמד אליי. "בוקר טוב לך" היא לחשה לי בקול סקסי. "בוקר טוב" "תסתובב" היא אמרה לי וכך עשיתי, אך כאשר הסתובבתי חרב עליי עולמי. "אלכס?" צרחתי. תרתי משמע. היא יודעת שזה אני עכשיו והיא עדיין רוצה אותי? ממתי היא גרה בעיר הזאת? "תצאי מהמקלחת הזאת אלכסנדרה" "זה הבית שלי אני אעשה בו מה שאני רק רוצה" ומיד הסתערה עליי בנשיקה. דחפתי אותה ממני והלכתי משם במהירות. יצאתי החוצה מתחיל להתנשף. "אני לא מאמין ששכבתי עם החברה הכי טובה של אמילי" התחלתי למלמל לעצמי. איך אני אסתכל לה בעיינים? איך אני אדבר איתה ואנשק אותה, כאשר שכבתי עם אלכס? יותר גרוע איך אני אהיה עם סבסטיאן אחרי זה. התחלתי ללכת וללכת לא יודע לאן, התחלתי לחפש רחובות מוכרים בכדי להגיע הביתה. מסתובב ומסתובב עד שעצרתי והבחנתי  במשהו מוכר. אך זה היה מישהו. התקרבתי יותר ויותר וראיתי את אליוט. ראיתי שהוא מדבר עם עוד שני בחורים שהיו נראים לי כאלה שעדיף להתרחק מהם. התקרבתי יותר ויותר בכדי לשמוע. "המשימה שלכם היא לעקוב אחריה. אני רוצה אותה לעצמי. אני כבר לא רוצה להרוג אותה אני צריך שתמצאו אותה ותביאו לי אותה". הוא מדבר על אמילי? התחלתי לרוץ ולרוץ רק כדי להגיע הביתה. לאחר כשעה של סיבובים הצלחתי להגיע אל הרחוב. הלכתי והגעתי הביתה סוף סוף. כאשר פתחתי את הדלת המחשבות שלי רצו אל אמילי. עליתי מעלה והלכתי לחדר שלה, פתחתי את הדלת בשקט בשקט ופגשתי בה יושנת. התקרבתי אלייה, הייתי צריך אותה. ליטפתי את ראשה הקטנטן והיא קמה מיד. "אמט? איפה היית אתמול? אתה יודע איך דאגתי לך?" עוד לא הספקתי לענות לה וכבר הרגשתי את גופה הקטן מחבק את גופי הגדול. "אני מצטער הייתי צריך לחשוב על כל זה"  ראיתי שהיא הרימה את ראשה מעט כלפיי וחייכה. למה היא מחייכת? "רציתי לספר לסבסטיאן אתמול עלינו. אבל רציתי שתהיה איתי" היא רצתה להמשיך לדבר אך קטעתי אותה "ואמרת לו?" הייתי כולי בלחץ. עכשיו הגיע תורי לפחד מכך. אם אמילי תגיד לסבסטיאן שאנחנו זוג, וסבסטיאן ידע על מה שקרה ביני לבין אלכס. הוא יהרוג אותי, "לא אני לא אמרתי לו. למה אתה כל כך בלחץ?" "סתם, חשבתי על זה ואם את לא מוכנה עדיין אני יכול להביא לך עוד זמן עד שתהיי מוכנה ונאמר לו".

נקודת מבט של אמילי-
  "לא אני לא אמרתי לו. למה אתה כל כך בלחץ?" "סתם, חשבתי על זה ואם את לא מוכנה עדיין אני יכול להביא לך עוד זמן עד שתהיי מוכנה ונאמר לו". אמט אמר לי. והייתי בהלם, אתמול הוא היה כל כך נסער כי לא רציתי לספר לסבסטיאן עליינו ועכשיו הוא חוזר ואומר לי שהוא יביא לי עוד זמן? משהו כאן מסריח. "אמט הכול בסדר?" הסתכלתי אל תוך עיניו וראיתי משהו שונה. ראיתי לחץ, ופחד מעורבבים בתוכן מה שזה לא יהיה, אם זה גורם לו להיות כזה לחוץ ומפוחד זה משהו רע ממש רע. התקרבתי וחיבקתי אותו והוא החזיר לי חיבוק. הוא נכנס אל תוך השמיכה יחד איתי, ונשכבנו. התגעגעתי אליו, שנאתי את זה שרבנו. אבל בזוגיות תמיד יש ריבים. וזה מראה לנו בעצם שיש על מה להילחם, ליטפתי את ראשו של אמט אך מיד אמט התרומם. "אני הולך לחדר שסבסטיאן לא יראה אותנו ככה" הסתכלתי עליו יוצא מהחדר. הייתי כל כך מבולבלת ובעיקר עצבנית. מה גרם לו להשתנות ככה? אתמול הוא היה כל כך לחוץ לספר לו על הזוגיות שלנו ופתאום עכשיו הוא בקושי יכול לחבק אותי. אני חייבת לדעת מה יש לו.