The BABY

§3§

בתמונה - אריאל

״את מה !?״ שתי קולות צעקו עליי בו זמנית.
האחד ישב מולי, אבל מהשני ממש פחדתי.
הסתובבתי באטיות וראיתי את אריאל בתוך החדר שלי.
בלעתי רוק באיטיות ולא ידעתי מה להגיד.
״מה אתה עושה פה !?״ החלטתי לצעוק עליו ״זה החדר שלי! מה אתה נכנס אליו בכלל ??״ קמתי מהמיטה ובאתי לדחוף אותו, אך הוא תפס את שתי ידיי ועצר אותי.
״נויה, תחזרי על מה שאמרת״
״אני לא חייבת לך כלום״
״נויה!״ הוא צעק עליי בעוד הוא סנטימטרים ספורים מהפנים שלי,
״אני בהריון...״ מלמלתי בשקט, משפילה מבט.
״ממי ?״ הוא שאל בקול חלוש. לא יכלתי לענות לו.
הרי ידעתי ממי. אבל היה אסור שמישהו אחר ידע, אחרת כולם יפגעו.. ״ממי!?״ הוא שאל שוב. הפעם בצעקה.
״אני לא יודעת״ התחלתי לבכות, אני לא יודעת למה התחלתי לספר את מה שסיפרתי, אבל זה הוביל רק לצרות.
״לפני חודש חזרתי מהעבודה, וישבו שם חבורה של גברים סטלנים, הם התקרבו אליי ו-״
״אומיגאד, נויה ! למה לא סיפרת לי ??״ ירדן באה לכיוונינו וחיבקה אותי. בכיתי על כתפה.
אריאל עדיין עמד שם.
״הם אנסו אותך??״ שאל
״אז מה נראה לך שהם עשו!?״ ירדן צעקה עליו. כ״כ הערכתי אותה באותו הרגע, היא אפילו לא יודעת כמה.
״אנחנו הולכים למשטרה. תתלבשי ונצא״ פסק ויצא מהחדר.
״תבכי חיים שלי, הכל בסדר״
״אני לא יכולה ללכת איתו,״ התחלתי לומר
״למה לא ? שיעצרו את הבני זונות שגרמו לך להיות אמא בגיל כ״כ צעיר !״
״אבל את לא מכירה את כל הסיפור.. אני באמת לא יכולה״ בכיתי והתחננתי מולה.
״תספרי לי מה באמת קרה״ הנדתי בראשי לשלילה.
״אני לא יכולה״
״למה לא ?? איימו עליך ?!״ שאלה בפחד
״לא! הם פשוט .. טוב אני אספר לך כבר עם אריאל״
יצאנו מהחדר ונכנסתי לחדר של עמרי, הוא היה ריק.
״אריאל??״ צעקתי, קוראת לו.
״במטבח״ הוא ענה.
התקדמתי אליו באיטיות, ירדן אחריי.
״מוכנה?״ הוא שאל
״לא.. אני .. תקשיב אי אפשר ללכת למשטרה״ אזרתי אומץ ואמרתי
״למה לא?״
״לא אנסו אותי״ מלמלתי, משפילה מבט.
״אז מה הם עשו לך ?״
״הם לא עשו לי כלום, לא היה בכלל הם״
״אז איך נכנסת להריון !? מרוח הקודש !?!?״
״אתה זוכר את היומולדת שלי ?״ מלמלתי, מרגישה את הדמעות מצטברות לי בגרון ״שתיתי המון ! ו.. שכבתי שם עם איזה מישהו״ בלעתי את רוקי
״עשית מה !?״ הוא צעק ונעמד. שתקתי. ״נויה ממתי פשוט שוכבים עם מישהו !? ממתי ???״
״הייתי שיכורה ..״ ניסיתי להצדיק את עצמי, או יותר נכון את השקר שלי, שהיה דיי נכון ברובו.
״את יודעת מי זה?״ הוא שאל בקול שקט
״לא״ שיקרתי.
״כדאי לך לחשוב מה את עושה לפני שעמרי יגלה״ הוא אמר ויצא מהבית, טורק את הדלת.
״למה לא סיפרת לי??״ ירדן התחילה גם היא לחפור לי
״כי ככה ! זה לא הכי כיף בעולם לעשות את הפעם הראשונה שלך עם מישהו שאת לא מכירה בכלל!״ נכנסתי לעניין חזק , מאוד חזק.
״מה את מתכננת לעשות?״ שאלה,
״מה זאת אומרת?״ מזגתי לעצמי כוס מים.
״את משאירה אותו? מפילה ? מה ?״
״ברור שמשאירה ! מה זאת השאלה הזאת בכלל!? התינוק הזה הוא חלק ממני!״ וחלק מאריאל, חשבתי. אבל לא אמרתי.
״משאירה מה?״ עמרי בדיוק נכנס,
״אני אלך, דברי איתי״ ירדן אמרה ונעלמה מהר.
״אני צריכה לספר לך משהו..״
סיפרתי לו את הכל ותתארו לעצמכם איך הוא קיבל את זה.
הוא ממש צעק! קילל! הזכיר את ההורים שלנו שבטח מאוכזבים ממני. בדרך עקיפה אמר שהוא מתבייש להיות אח שלי.
הרבה בכי היה שם, שלי כמובן.