"אז.. מה אנחנו עושים פה?" שאלתי כשהגענו למקום המהמם הזה "אנחנו? פה? כדי לדבר .." "והשמלה שלי?" התקדמו על השביל "זה בשבילי. יש לה ריצ'רץ' לא כזה מסובך, יהיה לי יותר קל לאחר כך" "דפוק!!" צחקתי בקול, אדומה ממבוכה "סתכלי עליי" הוא נעצר, גורם לי לעצור גם ולהתבונן בעיניו המהממות! "אני מצטער שגמרתי לך לבכות כלכך הרבה.. אני מצטער על איך שדיברתי אלייך .. אני מצטער על איך שהתנהגתי" דמעות החלו לזלוג מעיניי "אתה חייב להבין שהייתה לי סיבה" הצדקתי את עצמי "אתה התייחסת לאותו לילה בתור סטוץ וזהו. ולא יכולתי להגיד לך שזאת הייתה אני. כשקמתי מהמיטה וראיתי אותך לידי הייתי פשוט בשוק. הדבר היחיד שרציתי היה להחזיר את הזמן אחורה ולא להיכנס איתך לחדר ההוא.. אבל זה כבר קרה. ואז התחלתי להרגיש לא טוב .. ובדקתי את זה וצדקתי. וגיליתי שאני בהריון ורציתי למות ! כי ידעתי בדיוק ממי זה- ממי שאסור לי. ואז כשאתה ידעת זה רק נהייה קשה יותר ואחרכך גם עמרי והייתי צריכה לתרץ לכם אלפי תירוצים כדי שתאמינו לי שזה מישהו אחר ושזה לא דורש משטרה. ואחרכך שהכרתי את מתנאל הייתי בטוחה שזהו, מצאתי מישהו שיסכים לקבל אותי למרות ההריון ואז קרה מה שקרה וזה לגמרי שבר אותי. אבל אז אתה הגעת והכל היה פשוט מושלם איתך! קיבלת אותי, ואת מאיה ואהבת אותנו באמת. ואז שוב הרסתי את הכל! ואני מצטערת" סיימתי את הנאום שלי ואז הוא עזב אותי והתנתק מהחיבוק. "חשבתי שאני אהיה זה שאנאם.. אבל עשית את זה יותר טוב ממה שיכולתי איי פעם לעשות .. אז--" אמר וכרע ברך "--נויה, התנשאי לי ?" שאל, גורם לי לכסות את פי עם ידיי. הוא נעמד והמשיך- "את. עם כל השטויות שלך, והרגישויות שלך, והדאגות, והאהבה הענקית הזאת ו-" לא יכולתי לעצור את עצמי וקפצתי עליו, כורכת את רגליי סביבו ומנשקת אותו בתשוקה ואהבה עצומה. "אני מתאר לעצמי שזה כן" אמר כשהתנתק. ירדתי ממנו והוא ענד לי את הטבעת הכי יפה שקיימת. "כבר שקניתי לך את הטבעת ההיא .. הוורודה, ידעתי שיבוא יום ואני אביא לך עוד טבעת" חזרתי לנשק אותו, נהנת מכל רגע "בואי נחזור לדירה?" שאל, קוטע את הנשיקה "סע לאט" אמרתי, רצה לאוטו.
"וואו" התנשמתי בכבדות. "אני אוהב אותך" הוא נשכב על צידו, כשפניו אליי וליטף את בטני החשופה. "אני יותר" אמרתי, לא נותנת לו להגיב ומדביקה לו נשיקה.
~ כעבור מספר חודשים ~
"אמא קומי !!" מאיה הקטנטונת קפצה עליי "מה קרה?" התעוררתי "אבא סיפר לי סוד" "באמת ?? מה הוא סיפר?" הכנסתי אותה בתוך השמיכה, מתכרבלת איתה. בדיוק אז אריאל נכנס לחדר ונעצתי בו מבט של - חסר לך אם אתה מספר את מה שאמרנו שאסור לספר! - "שאתם עושים חתונה !!" היא צעקה בהתרגשות "נכון" חייכתי אליה. "ואני אהיה גם בחתונה?" "ברור" עניתי "ואבא ינשק אותך?" היא שאלה, מסמיקה "מה זאת השאלה הזאת ?! בטח שכן" אריאל קפץ למיטה גם כן. "אבל כולם יראו אתכם !!" ענתה בחשש "אז מה??" שאל "בואו נלך לאכול ארוחת בוקר" אמרתי, קוטעת את השיחה וקמה מהמיטה.
"אמא.. למה את קמה מאוחר בכל בוקר?" מאיה שאלה בזמן האוכל. "אממ" מלמלתי, מסתכלת על אריאל. הוא יודע למה. ואני יודעת למה. אבל אף אחד אחר לא צריך לדעת למה. "אמא קצת חולה .. אבל הכל בסדר, היא תנוח והיא תרגיש טוב" אריאל ענה במקומי. "טוב, אני אקנה לך שוקולד, ובטוח תרגישי טוב" "את יכולה גם להביא לי נשיקה, וגם אז אני ארגיש טוב" אמרתי, מכורה לאוצר הקטן שלי. "אבל אני אדבק!" אמרה את המובן מאליו, גורמת לי ולאריאל לצחוק. "אוליי אני לא אלך לגן היום?" "למה לא ??" "כי הגננת תמיד צועקת!" "עלייך?" אריאל התעצבן. "גם.. אם אני לא אוספת מהר מספיק" "אני אדבר איתה" עניתי, אבל אריאל הוסיף עליי ואמר "והיום תעשי יום כיף עם אבא ואמא" "וואלה?" אמרתי, מרימה גבה ומסתכלת עליו. מזכירה לו שיש לי בדיקה ממש תכף. "אחרי שתהיי קצת אצל דודה ירדן" המשיך "ישששש" קפצה מאושר.
"נוש אני מפחדת" התוודתי "ממה יפה שלי?" "מהכל. זה חתונה, ובדיקות לאסור שאף אחד ידע, ושאף אחד ישים לב .. זה מלחיץ אותי" "אין לך מה" אמר וחפן את פניי בידיו "הכל יהיה בסדר, יותר מבסדר" נישק אותי נשיקה מדהימה "אתה זוכר .. שעזבת את כל החברים שלך ובאת אליי כששמעת שאני לא מרגישה טוב?" "ולא נתת לי להישאר איתך" הוא המשיך "ואתה בכל זאת נשארת" "את זוכרת איך עמרי התעצבן כשראה אותנו ישנים ביחד?" "זה כי אתה סתום" הוא נעצר, מסתכל עליי "אני לא סתום .. את לא היית מתחתנת עם אחד סתום. אני לא הייתי מסכים" נכנסנו לאוטו והוא החל לנסוע. "אני עוד לא מעכלת בכלל" "עוד חודש בדיוק" אמר, מלחיץ אותי עוד יותר. "אנחנו צריכים לראות לך חליפה" "ומה איתך?" "לי כבר יש שמלה" חייכתי חיוך מנצח "ומתי אני אראה אותה?" "בחופה" "וואלה??" "וואלה" "תתארי לי אותה" ביקש "היא לבנה ויפה ומהממת" "חשופה ? חסר לך עם כן" "מה פתאום !" "אני מת לראות אותך כבר ככה. שלי. אשתי" הנחתי את ידי על ירכו "מה עם מאיה?" "מה איתה?" שאלתי "יש לה שמלה?" "כן. השמלה שלי בקטן" "יפות שלי אתן" הוא עצר ברמזור ונישק אותי נשיקה ארוכה, עד שהצפירות קטעו אותנו. "לאן הולכים עכשיו?" "מה באלך?" "באלי ים" "כן ?? יאללה" הגענו לבית והלכתי לחדר להתלבש ולסדר תיק לים.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"בואי נבנה ארמון ?" שאלתי את מאיה כשהתיישבנו במקום הריק שמצאנו. "כןןן!!" צעקה בהתרגשות התיישבנו על החול החם ופיזרנו את כלי החוף על החול. "אני נכנס, כבר אני בא לידכן" אריאל אמר "טוב מאמי" אמרתי. נושקת לו קלות על השפתיים וממשיכה לבנות עם מאיה את הארמון שלנו. "אמא את מכירה אותה??" מאיה הפנתה את תשומת ליבי לאריאל שהיה בים עם איזו זנזונת שנמרחה עליו "איפה הצדפות?" העברתי נושא המשכתי לצפות בהם מרחוק, רואה את גבו ואת פלג גופה העליון והעצום להפליא מולו. היא מתרברבת בו מול בעלילעתידומושיטה אצבע אחת אל פניו.
