The BABY

§6§

לא יודעת איך זה קרה, אבל בסוף מצאתי את עצמי מכינה לו עוגה ..
נשארתי ערה עד פאקינג 4 לפנות בוקר בשביל העוגה של הדפוק הזה !
בשעה 05:00 הכל כבר היה מסודר ונקי, ונכנסתי לישון.

עכשיו השעה 21:45, הם אמורים להגיע כל רגע..
ירדן ואני מצטלמות בחדר שלי 😂😅

״היי ! אתן באות? הוא כאן״ חברה שלו נכנסה לחדרי שהיה פתוח במעט
״כן? אנחנו יוצאות״ ירדן ענתה בהתלהבות וקמה מהמיטה, מושכת בידי שאני אקום גם.
יצאנו לגינה וכל החברים שלו ישבו סביב שולחן גדול עם כוסות שתיה חריפה, עומר הדליק את המנגל וחברה שלו, אלינור הביאה לו את העוגה שהכנתי עם זיקוק ״נויה הכינה״ אמרה, גורמת לו להסתכל מאחורי כתפה ולנעוץ בי מבט. הוא חייך אליי וגרם לצמרמורת נעימה לחלוף בגופי.

שתינו קצת, אני כמובן שתיתי קולה כי אין לי אפשרות אחרת. האוכל כבר היה מוכן. התיישבנו סביב השולחן לאכול.

״אני חייבת ללכת, מתן פתח את הראש וההורים שלי צריכים לנסוע איתו לבית חולים, ואין מי שישאר עם נעמה״ ירדן אמרה לי.

מתן זה האח הקטן של ירדן, הוא בן 5
ונעמה היא אחותה הקטנה, בת חצי שנה

״מה ?? לא ! את לא משאירה אותי לבד״ לחשתי לה ״אני באה איתך״
״לא את לא״
״אנחנו מצטערות, אבל קרה מקרה חירום ו-״ התחלתי להגיד בעודי קמה מהשולחן, אבל נקטעתי כשירדן דרכה לי על הרגל
״הכל בסדר?״ עמרי שאל
״כןכן, אנחנו פשוט-״
״אני צריכה ללכת״ ירדן אמרה וקמה
״את צריכה שאני אסיע אותך! את שתית הרבה״ ניסיתי לרמוז לה עם העיניים שכדאי לה לזרום עם העניין, כי אני לא יכולה להישאר כאן יותר.
״כן ירדן, באמת שתית הרבה״ עומר אמר
״תקחי אותה ותחזרי?״ אריאל שאל
״לא, אני אשאר איתה ..״ אמרתי מסתכלת לכיוונו ותוך רגע שוקעת בעיניו.
״מה? וואי איזה באסה״ אלינור אמרה
״לא נורא, מזל טוב״ חייכתי אליהם והתקדמנו לעבר היציאה
״את פשוט לא רצינית״ ירדן אמרה ברגע שיצאנו מהבית
״אני לא יכולה דני, אני פשוט לא יכולה .. הם יושבים שם אחד עם השני, תכף הם יעלו לחדר שלו ויעשו את מה שאנחנו עשינו.. את מבינה ? אנחנו!״ אמרתי, מרגישה את הדמעות חונקות אותי. היא חיבקה אותי ונכנסנו לאוטו.
״את חייבת למצוא מישהו אחר״ קבעה.
״מי ירצה אותי? אני בהריון .. לא דבר כזה חביב על כולם״
״יש לי רעיון!״
״ממ?״ נאנחתי, מיואשת מהמצב
״תמצאי מישהו! תשכבו ותגידי לו שהתינוק שלו״
״פחח נראלך!? אני לא כזאת״
״מה הבעיה?״ היא הסתכלה עליי לרגע והחזירה את עיניה לכביש
״אני לא מסוגלת לשקר ככה לבנאדם״

ההורים של ירדן חזרו ואני יצאתי לעבר הבית, הבתים שלנו לא כלכך רחוקים אחד מהשני אז הלכתי ברגל.
פתאום הרגשתי חיבוק סביב מותניי. צרחתי וקפצתי בבהלה, מסתובבת ודופקת לאדם שמולי אגרוף בפרצוף.
״פאק, מה !?״ צעק והניח את ידו על הלחי המדממת שלו,
״אומיגאד, נאור!״ צעקתי לכיוונו. ״אני כ״כ מצטערת .. לא ידעתי שזה אתה״
״ואני לא ידעתי שאת כ״כ חזקה, מה זה?!״
״סליחה״ סידרתי את הטבעות שלי ״מה אתה עושה פה?״
״חזרתי לא מזמן .. אני בדרך לחברים אבל ראיתי אותך אז הייתי חייב לעצור״ הוא חייך אליי וחייכתי בחזרה

נאור היה החבר הראשון שלי. הנשיקה הראשונה שלי. היינו ביחד במשך חצי שנה, ואז ההורים שלו התגרשו והוא עבר עם אבא שלו לחו״ל. נפרדנו בגלל המעבר ומאז לא דיברנו יותר.

״איך זיהית אותי? עבר דיי הרבה זמן.. כמעט שלוש שנים״
״לא קשה.. ההליכה שלך, הצורה שבה את מסדרת את שיער כשהוא מפריע לך בפנים..״ הוא התקרב אליי, ממזער את המרחק בנינו לאפס.
״התגעגעתי אלייך״ אמר וליטף את הלחי שלי עם אצבעו המחוספסת.
״בוא״ קטעתי אותו, מתרחקת ״אני אחטה לך את זה..״ אחזתי בידו והתקדמנו לעבר הבית שלי.
״את עדיין גרה עם אחיך?״ שאל
״כן״

״הם עדיין פה!? לא נמאס להם?״ אמרתי ברגע שפתחתי את הדלת של הבית וראיתי את חברים של אריאל עדיין שם.
״מה יש פה?״
״יומולדת לאריאל״ התקדמנו לעבר המטבח
״כמה שנאתי אותו!״ רטן
״למה??״ אמרתי צוחקת והוצאתי מהארון את הערכת עזרה ראשונה.
״הוא תמיד נדבק אלייך, אהב אותך, שמר עלייך.. עצבן אותי!״ אמר בכעס, גורם לי לצחוק
״מקנא?״ שאלתי מרימה גבה.
בדיוק עמרי נכנס.
״חשבתי ששמעתי אותך!״ הוא התקדם אלינו ״ואתה מי?״ שאל את נאור,
״אתה לא זוכר אותי? מעליב.״ נאור אמר
״זה נאור!״ אמרתי
״אההה! מה המצב אחי!? לא זיהיתי אותך! השתנת״
הוא באמת השתנה.
ניהיו לו זיפים, שרירים, הוא גבהה עוד קצת.
״מה אתה עושה פה?״
״חזרתי לארץ, ראיתי את אחותך .. רציתי להגיד לה שלום אבל היא דפקה לי אגרוף לפרצוף״
באותו רגע עמרי פשוט נקרע מצחוק.
״אתם לא מתכננים להתקפל מתישהו?״ שאלתי את עמרי ״אני עובדת מחר בוקר״
״תכף תכף״ ענה ״תשני בחדר של אריאל אוליי.. הוא לא ישן פה היום״ הבטן שלי התהפכה, הלב שלי נצבט ובחילה נוראית עלתה בי.

החדר שלו במעין חור בבית, אז לא כ״כ שומעים שם את כל הרעש

״איפה הוא ישן?״ שאלתי, יודעת מה התשובה
״אצל אלינור .. את יודעת..״ קרץ לי
״אריאל גר איתכם!?״ נאור שאל בהפתעה
״כן, למי יש בעיה עם זה״ הוא בדיוק נכנס למטבח גם כן, עוטף את אלינור בזרועותיו. ברגע שהוא קלט את נאור פניו התקשחו.
״מה המצב, אחי?״ נאור שאל אותו,
״מה אתה עושה פה?״ אריאל התעלם משאלתו
״באלי לנויה קצת, אסור?״
״לא. אסור.״
״סליחה!?״ שאלתי צוחקת צחוק מזויף,
״לא מסכים לך להסתובב עם הסטוצ׳יונר הזה״
״מה יש לך, אחי? הוא אחלה בן אדם״ עמרי אמר
״בואנה, תתחיל להרגע״ נאור אמר
״אנחנו הולכים!״ קבעתי ודחפתי את נאור מחוץ למטבח
״למה מה תעשה?!״ אריאל הדליק אותו
״תתעלם. בבקשה..״ אמרתי לנאור והמשכתי לדחוף אותו לעבר החדר שלי, ידיי מחבקות את בטנו.
כשנכנסנו לחדר התיישבתי על המיטה והוא בא לידי
״התגעגעתי אלייך״ אמר והסתכל עליי מקרוב, הוא התקרב עוד קצת אבל קמתי מהמיטה, שומעת אותו נאנח.
״לא אמרת שחברים שלך מחכים לך?״ שאלתי
״את מגרשת אותי?״
״אוליי״ חייכתי אליו.

יצאנו מהחדר שלי והתקדמנו לעבר דלת הכניסה של הבית,
״היה ממש כיף לראות אותך שוב״ אמרתי
״היה לי הרבה יותר מכיף״
״סליחה על ה.. בוקס ..״ הסמקתי מובכת
״הכל טוב״ חייך ורכן אליי, עצמתי את עיניי והתנשקנו נשיקה עדינה ומתוקה.
״יש לך חדר בשביל הדברים האלה״ אריאל אמר ועקף אותנו, יוצא מהבית.
״תתעלם ממנו, הוא סתם קרציה״ אמרתי לנאור כשהרגשתי שהוא תכף מפוצץ אותו מכות מעצבים.
״נדבר מחר?״ שאל והנהנתי לחיוב. הוא נתן לי עוד נשיקה קטנה לפני שיצא מהבית.
לא חשבתי על העובדה שלא החלפנו מספרים ! אבל זה הכניס עניין בכל הסיפור..