"אריאל תן לי לקום" הגברתי את קולי אחרי שכמה פעמים הוא לא התעורר ועשה כדבריי "ממ?" מלמל מתוך שינה "מאיה בוכה, שחרר אותי" הוא התאפס על עצמו ושיחרר את אחיזתו בי. רצתי לחדר שלה וגררתי את הלול שלה לחדר השינה שלי, רואה כי הוא נעלם מהמיטה. "בואי אליי קטנטונת" הרמתי אותה ושכבתי איתה על המיטה, שהיא לידי. היא הסתכלה עליי ומשכה לי בחולצה. "לא מאמי, זהו. אין ציצי יותר" "למה אין?" שאל, מקפיץ אותי "מה אתה מפגר ?!" "תרגעי" צחק "הכל בסדר איתה?" "כן. היא קמה גם אתמול ככה" "למה?" "לא יודעת, יש לה מחר חיסון.. נשאל שם" הוא הנהן. "בוא, מה נעמדת שם כמו שומר" הוא התקרב ונשכב על המיטה. "את לא מבינה איזה סיוט היה לי. חלמתי שחוטפים אותך ואני מנסה להגיע אלייך אבל כל פעם מרביצים לי ואני מאבד את ההכרה ולא מוצא אותך" "אוו נושי שלי" נישקתי אותו נשיקה קלה "היחידה שיכולה לחטוף אותי כרגע, זאת מאיה" "היא לא תעשה לי את זה" הוא דגדג אותה עם האף שלו בבטן שלה, גורם לה לצחוק את הצחוק המושלם שלה. "מהממת קטנה שלי" חייכתי אליה "היא דומה לך" אמר אוי לא. "כן.. השפתיים שלך.. גם האוזניים" "כן.." אישרתי "העיניים שלה גם שלך" "אממהממ" "האף לא. שלה יותר יפה" ברורחשבתי כיהואשלך "גם הסנטר שלה לא שלי" "גם הבטן הקטנטונת הזאת" הוא חזר לדגדג אותה. צחקתי, מופתעת מהאבהיות שיוצאת ממנו "טוב יאללה חמודה, לכי לישון" אמרתי, באה להחזיר אותה ללול. "לכי את לישון, אנחנו עושים לילה לבן" אריאל אמר "על אחריותך" נישקתי את מאיה והתכרבלתי במיטה, עם השמיכה שלי. "ראית מה זה ??" הוא דיבר למאיה "אותי היא לא נישקה" צחקתי. הבובה היפה שלי התגלגלה וטיפסה עליי "תני לאמא לישון. בואי לדוד" חץ ללב.
-כעבור שנה וחצי-
היוםיוםהולדת, היוםיוםהולדת, היוםיוםהולדתל-מאיה ! אני במסיבת יום הולדת שלה בגן, הכנתי עוגה מדהימה 👇🏽
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
היא רקדה עם החברים וקפצה. חלקם היו קטנים יותר, חלקם גדולים יותר. אבל היא הייתה הכי יפה-
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"בובית אני הולכת, בואי תגידי לאמא ביי" קראתי לה, מפריעה לה לשחק עם החברים. "לאא" יללה "כן קטנטונת, כבר את חוזרת גם הביתה. עמרי יבוא לקחת אותך" בזה קניתי אותה. היא מטורפת עליו. הוא תמיד לוקח אותה לאכול גלידה אחרי הגן ואז הם משתוללים בפארק. הוא מחזיר אותה הביתה גמורה, רק מקלחת ארוחת ערב ולישון. תוך רגע היא נרדמת. "ואת?" שאלה לפתע "אמא הולכת לעבודה" עניתי "טוב" ענתה אחרי רגע של מחשבות. היא קפצה עליי בחיבוק לחזרה לשחק עם החברים. 'מהקורה?' קיבלתי הודעה מאריאל 'מהמם, מהאיתך?' 'אחלה, אתבבית?' 'בדרךלעבודה' 'למה?' 'חשבתילקפוץ'
"היא מזכירה אותו יותר ויותר, מיום ליום" ירדן לחשה לי בסלון ביתי, שראינו אותה משחקת עם הארנבת שעמרי קנה לה. "אני יודעת. זה גומר אותי" "תספרי לו כבר !" "אני לא יכולה, את יודעת את זה!" "ראית שהוא איתך, מה הבעיה ?!" אז כן, סיפרנו לכולם כבר. האמת שעמרי והוא לא דיברו איזה שבוע .. אבל אחרי שהוא נרגע הכל חזר לקדמותו.
~פלאשבק~
"אנחנו צריכים להגיד לך משהו" ניגשנו, אריאל ואני, לעמרי. "מה קרה?" "אממ" מלמלתי אריאל הניח את ידו על מותני "אנחנו ביחד" אמר, מיישיר מבט לעיניו "כן בטח" עמרי צחק "לא.. רציני" כיחכחתי בגרוני "אנחנו .. באמת ביחד" אמרתי חיוכו נעלם והוא העיף בוקס ללסת של אריאל "את אחותי ?! זאת אחותי !!" הוא בעט בו ואריאל לא אמר מילה. "עמרי דיי.. אני מבקשת" התחננתי, מזיזה אותו מאריאל "למה דווקא אותה?" נאנח "אתה לא רואה בעצמך?" הוא ניגב את הדם שנזל לו מהשפה "היא יפה, אוהבת, דואגת, תומכת-" "טוב דיי" קטע אותו "לך מפה" "מה?" אמרנו שנינו ביחד "לך. אני צריך להירגע" אריאל יצא מהבית שלו ושל עמרי.
~סוף פלאשבק~
"איזו בעיה?" אריאל צנח על הספה, מחבק אותי. "שום בעיה" אמרתי מהר. ירדן רק עשתה לי פרצוף "את עושה משהו מחר?" לחש לי "עובדת" "אוליי תקחי מחלה?" "אמממ לא." "למה נו ?! אני ביום חופש.. בואי נצא" "לאן תצא ? חורףףף" "סוד" "ספר לי" "לא" קמתי מהספה והלכתי ליד מאיה. יודעת שתכף הוא יבוא ויספר לי. "את אוהבת אותה?" שאלתי "כן" ענתה קצרות, והמשיכה ללטף את הארנבת "אני גם אוהבת את נדב" אמרה לפתע "באמת ?! מי זה נדב??" "ילד מהגן" ענתה "הוא חבר שלי" פערתי את עיניי- "באמת ??" "כן" הנהנה "כמוךוכמואבא" לא עניתי. קפאתי. "אמא? למה את בוכה?" היא עזבה את הארנבת ואתה לידיי, מנגבת את עיניי "אני לא בוכה בובה. " התאפסתי על עצמי, "כיף לי לדעת שיש לך חברים. אני כבר באה" אמרתי נעמדת ורצתי משם לשירותים. "נויה ! מה קרה ??" ירדן רצה אחריי, נכנסת לשירותים גם "היא קראה לו אבא" מיררתי בבכי "יפה שלי" היא חיבקה אותי חיבוק ארוך. אחרי רגע אמרה "אבל הוא באמת אבא שלה" "אני יודעת ! ובגלל זה זה כלכך מתסכל אותי! אני נשברת כל יום מחדש שאני רואה אותך יחד, מתנהלים כמו אבא ובת אבל אף אחד מהם לא יודע שזאת האמת" הדלת נפתחה ואריאל עמד שם. מסתכל עליי בעיניים אדומות. "מה?" אמר בלי קול "אריאל.. אני.." התחלתי לדבר, אבל לא ידעתי מה להגיד "את מה?" קולו נשבר "אני מצטערת אני-" התקדמתי אליו, אך הוא הזיז אותי "אני מצטער" יצא מהשירותים והתקדם לדלת הבית "אבא לאן אתה הולך?" מאיה הקטנטונת שאלה "אני מטורף עלייך" הרים אותה, מנשק אותה מלא נשיקות בלחיים וגורם לה לצחוק "אני צריך ללכת" "טוב" מלמלה. והוא הלך.
