"מה אני עושה עכשיו??" מיררתי בבכי
"אמא, את בוכה?" מאיה דפקה על דלת השירותים
"לא מאמי, היא רק קיבלה מכה קטנה" ירדן ענתה בשמי.
"מכה?!" היא פתחה את הדלת במהירות ורצה אליי, מחבקת אותי.
"אוי נסיכה קטנה שלי, כמה שאני אוהבת אותך!!" חיבקתי אותה חיבוק עצום.
"רוצה שנלך לפארק???" ירדן הציעה,
"כן!!" מאיה קפצה מאושר.
'איך את?' עמרי שלח לי הודעה
'הוא סיפר לך?' שלחתי בחזרה
'כן' ענה 'למה לא דיברת מההתחלה?!'
'ראית כמה קשה קיבלת את זה שאנחנו ביחד, אם הייתי אומרת לך באותה תקופה שההריון הוא ממנו .. איך היית מגיב אז ?!'
'אבל היית מספרת לו לפחות!'
'אתה יודע מה הוא אמר שדיברנו על זה ?? לא! אז זהו'
'מה הוא אמר?' שלח. אבל אני כבר לא עניתי.
נכנסתי לאמבטיית קצף שהכנתי לי.
"אמא!!" קול קופצני נשמע בבית
"בובה שלי, אני בחדר" עניתי, מתעוררת
"את ישנה ?" שאלה, מעקמת את האף
"לא מאמי, רק נחתי"
"ירדן קנתה לי גלידה"
"כן ?? איזה כיף! ואיפה היא?"
"הלכה הביתה שלה"
"את רוצה לישון עם אמא היום?" שאלתי, מחבקת אותה קרוב אליי
"אבא לא ישן איתך?"
"מה?" שאלתי ובמהירות נכנסתי לוואצאפ, מקליטה
"שאלתי- אם אבא לא ישן איתך!" אמרה שוב, כעוסה על זה שהיא צריכה לחזור על עצמה.
שלחתי לאריאל.
"לא.. לא היום"
"למה?"
"כי היום אי אפשר. בואי את לידי" משכתי אותה והיא צחקה
"לילה טוב אמא" נישקתי אותה באף והיא חיבקה אותי.
"לילה טוב קטנה של אמא" מלמלתי
'אני לא יכול עכשיו נויה .. תני לי כמה ימים' אריאל שלח
'ימים?'
'אני צריך את הזמן שלי... לא בכל יום מודיעים לי שאני אבא של ילדה שאני מכיר מביצית'
'קח את הזמן שלך .. שתתפנה אליי אני אשמח להסביר לך את הסיבות. כי יש כאלה'
'לילה טוב נויה' ענה
חיבקתי את התינוקת הקטנה שלי ודמעתי לעצמי.
שבוע.
שבוע עבר מאז שאריאל לא מדבר איתי.
אני משתגעת כבר ! אני מתגעגעת אליו כלכך ואני מרגישה שגם מאיה.
היא מרביצה לכולם בגן, משתוללת בבית, לא מקשיבה..
"מאיה בואי לאכול!" קראתי לה בפעם המליון להערב
"לא. רוצה." התחצפה שוב,
"את נותנת לי לאכול לבד ??" הלכתי לחדר שלה
"בעיה שלך" אמרה, לא מסתכלת לכיווני
"שלי?"
"את אמרת לאבא ללכת. בגללך הוא לא משחק איתי יותר, לא מספר לי סיפורים, לא ישן לידי-" היא מנתה לי את הפעילויות שהיו עושים יחד.
"הולכים לעמרי!" אמרתי עם דמעות בעיניים
"לא רוצה"
"אז תישארי בבית לבד, אני הולכת!" עשיתי את מה שבחיים לא עשיתי ויצאתי מהבית, משאירה אותה לבד בו.
"אמא!" צעקה ויצאה אחריי.
נכנסתי לרכב, כשהיא אחריי ונסעתי במהירות לבית של עמרי ואריאל.
YOU ARE READING
The BABY
Romanceנויה התמימה לא חשבה שכל חייה ישתנו לאחר יום הולדתה ה-18. טוב, אף אחד לא חשב. אבל מסתבר שאף אחד לא באמת מתייעץ איתנו על חיינו. *•*•*• סיפור חייה של נויה בר-לב העוברת מסע מרגש, מסעיר וגם מצחיק. ! שווה קריאה ! *אזהרה: סכנת התמכרות ©כל הזכויות שמורות©
