The BABY

§7§

בתמונה - נאור

״מתי את יכול לדעת אם יש לי אחיין או אחיינית??״ עומרי שאל אותי בארוחת ערב.

ישבנו בשולחן רק שלושתינו- עמרי, אריאל ואני.
נופר, חברה של עמרי, הייתה בעבודה
אלינור, חברה של אריאל, הייתה חולה
ונאור, שאפשר להגיד שהפכנו לסוג של ביחד, בבית שלו.
אנחנו יוצאים כבר שבועיים.
ז״א שלושה שבועות מהיומולדת של אריאל, אבל שבועיים מאז שהוא מצא את המספר שלי (דרך 144😂) וחזרנו לדבר.

״עוד חודשיים, אני תכף נכנסת לחודש שני״ עניתי
״אני עדיין לא מבין איך אפשר להיכנס להריון ממישהו בלי לדעת מי זה״ אריאל אמר, ספק לעצמו ספק לנו
״אריאל!״ עמרי צעק עליו
״אתה לא שוכב עם אלף ואחת נשים!?״ אמרתי בכעס
״אבל את לא אחת מהן״ אוף איתך, אריאל! ״את לא כזאת! את צריכה לשמור על עצמך!״ הייתה שתיקה לרגע.
כיאילו כל אחד חושב עם עצמו,
אני חשבתי על כמה באלי למות באותו הרגע.
״חוץ מזה שאני לא הכנסתי אף אחת מהן להריון״ מלמל
״אחי!! הגזמת!״ עמרי אמר
״וואלה.״ היה הדבר היחיד שהצלחתי להוציא מהפה
קמתי מהשולחן ופיניתי את הצלחת שלי לכיור.
חזרתי לשולחן ואמרתי ״לך תדע, אני לא בטוחה כמה מהן רוצות שהילד שלהן יגדל עם אבא מתפרפר שכמוך״ נעצתי בו מבט והלכתי לחדר מהר.

שכבתי על המיטה המלאה דובים שלי ובכיתי לכרית. הוצאתי את כל התסכול והזעם שהיה בי. כל הכאב.

״מצטער יפה שלי..״ ליטוף חם בכתפי הורגש משתלב עם הקול של עמרי ״הוא לא היה צריך לדבר ככה״
״מה אני עושה?״ הסתכלתי עליו עם עיניים אדומות מבכי
״מה שתמיד עשית, תלחמי! זה התינוק שלך קודם כל! תדאגי לו, לו ולך״
חיבקתי אותו חיבוק גדול
״עכשיו.. אממ קרתה פאדיחה״ מלמל
״מה קרה?״ שאלתי. הוא הפנה את מבטו לדלת חדרי ועיניי סרו לשם אחריו.
נאור עמד שם.
״אני אשאיר אתכם לבד״ עמרי אמר ויצא
״שמעת?״ בלעתי את רוקי בכבדות, הוא הנהן לחיוב
״אני כ״כ מצטערת שלא סיפרתי לך! זה פשוט כל כל מביך! ו-״״
״ממי זה ?״ שאל בלחישה
״אני לא יודעת״ לחשתי את השקר המוכר
״לא יודעת?״ הרים גבה
שתקתי, כיאילו כן באנדם, כבר אמרתי לך שלא
תבין. את. זה.
הוא הסתובב בעצבים ויצא מהחדר
קרסתי ובכיתי שוב
מה ציפיתי !?

״דיי כבר לרחם על עצמך!״ ירדן צעקה עליי ״קומי ותתלבשי! הולכים״
״לאן?״ הרמתי את ראשי מהכרית, מגלה את העיניים האדומות שלי
״שופינג, קומי!״
״אין לי כוח״
״אין כמה דבר אין לי כוח, אמרתי לך לקום אז קומי!״
״אבל לא באלי״ רטנתי כמו ילדה קטנה
הדלת נפתחה ואריאל עמד שם ״תגידי, באלך לבוא איתי לסופר? לא באלי ללכת לבד״
״לא יכולה, ירדן ואני הולכות לקניון״ אמרתי בקלילות ואמינות שכזו שירדן פשוט בהתה בי
״אפשר שנלך כולנו ביחד, ואחכ נלך לסופר״ ירדן הציעה
״סבבה, אז אני מחכה לך למטה, לכן כיאילו״ תיקן את עצמו ויצא מהחדר.
"מה נראה לך שאת מציעה את זה בכלל!? את יודעת מה הוא אמר לי!" התעצבנתי עליה.
"זה בגלל שהוא מקנא." ענתה.
זה כלכך עצבן אותי שהיא חושבת שהיא יודעת הכל. לא רוצה לדבר איתו, תפנימי את זה. תקבלי את זה.
"אמרתי שאני לא רוצה אבל. אז לא. הוא חתיכת בן של זונה והוא לא הולך להתקרב אליי שוב." קבעתי "ואם את חושבת אחרת, את מוזמנת ללכת איתו לסופר!"
"תגידי לי, את רצינית??" שאלה וצחקה
"רצינית ביותר" עניתי בשיא הרצינות.
"ההריון הזה דפק לך ת'מוח" מלמלה והתקדמה לעבר דלת חדרי, "כשתתאפסי על עצמך- דברי איתי" אמרה בלי להסתכל עליי ויצאה.
"כוסעמק" אמרתי לחלל החדר ונשכבתי במיטה.
"היא לא באה" שמעתי את ירדן אומרת, לאריאל כנראה"