The BABY

8

"אריאל!!" שמעתי צעקה מעליי וקפצתי, דופקת את ראשי במשהו קשה. הסתובבתי וראיתי את אריאל מאחוריי, מחבק אותי וישן. הסתכלתי מלפניי וראיתי את עמרי.
פניו היו זועמות וכעוסות.
"מה הוא עושה פה?!" שאל עמרי בקול כועס ומאוכזב, שפגע בי.
"לא יודעת.." אמרתי בכנות. שיפשפתי את עיניי וניסיתי להיזכר במה קרה ואיך הוא הגיע לכאן ומה הוא עושה כאן.
"ממ" שמעתי את אריאל ממלמל מאחוריי
"קום, מפגר!" נעצתי בו מרפק.
"אני לא מאמין עלייך נויה, עם החבר הכי טוב שלי??"
"מה?? מה אתה חושב שעשינו?! אני אומרת-"
"את בעצמך לא יודעת מה עשיתם!"
"וואי אחי, תן לישון"
"תישן בקבר יא בן ז-" עמרי קפץ על המיטה והעיף לו בוקס
צרחתי.
"מה יש לך?!" הוא קם והתיישב
"מה יש לי?! אני קם בבוקר ומוצא אותך במיטה של אחותי הקטנה!" הוא המשיך להעיף לו בוקסים
"עמרי!!" דחפתי אותו מעליו
"תקשיב אתה מפגר. היא בכתה כל הלילה, אז באתי לידה ודיברנו ופשוט נרדמתי. נראה לך שהייתי עושה אותה?!" הוא אמר והלב שלי פשוט נשבר יותר ממה שהוא שבור. הוא היה איתי באותו לילה רק כי הוא היה שיכור, לא כי הוא רצה.
"אתה לא ישן איתה יותר בחיים שלך!" עמרי קם מהמיטה
"תרגע אחי, תרגע" הוא קם גם מהמיטה והם יצאו מהחדר.
ואז נזכרתי.
לא בכיתי בכלל. הוא העיר אותי. אריאל.
דיברנו קצת והוא החליט לישון לידי.

"את באה?" אריאל שאל, נכנס לי לחדר בלי לדפוק
"ואם הייתי ערומה ?!" צעקתי עליו. הוא הרים גבה וחייך "סוטה."
"נו, את מוכנה??"
"לאן?" שאלתי, לא מבינה מה הוא רוצה
"לבדיקה שלך!"
"מה..? מה הקשר בינך לבין הבדיקה שלי?"
"אני בא איתך" אמר כאילו זה מובן מאליו.
"לא אתה לא" צחקתי. נזכרת מה קרה בפעם האחרונה שהלכנו יחד לבדיקה.
"את צוחקת עליי, נכון ? את ביקשת!"
"מה?"
"אתמול בלילה .. שדיברנו" אמר, מנסה לרענן את זכרוני
"אני?! ממך?"
"כן"
"אממ ולא מפריע לך?"
"מה פתאום" הוא לקח את הפלאפון שלי ויצא מהחדר "כדאי שתזדרזי. אני יודע את הסיסמה שלך" אמר מאחורי הכתף כשהלך.
"מה ?! אריאל! תן לי את זה" רצתי אחריו
למזלי באמת הייתי לבושה כבר, רק הייתי צריכה להסתרק, אבל לאור המצב העדפתי להסתרק באוטו עם האצבעות מאשר לתת לאריאל לקרוא את ההודעות שלי.
"קחי קופה" הוא העיף אליי את הפלאפון כשנכנסנו לאוטו
"מה הסיסמה שלי?" שאלתי
"קל. היום שבו פגשת אותי והתאהבת"
"חי בסרטט!!" צחקתי
"אז?"
"סוד"
"5372" אמר לפתע
"מה !? איך ידעת??"
"4 ספרות אחרונות במספר שלך"
"אבל זה מקורייי!! חשבתי שאף אחד לא יעלה על זה!"
"חחח אני עולה על הכל"
"תרתי משמע" מלמלתי
"תגיד.. מה איתך ועם אלינור?" שאלתי
"נפרדנו"
"מה ?!"
"כן.. היא הייתה לחוצה לשכב, ולא רציתי"
"איך אפשר שלא?? הבחורה הוצאה מגזין בגדי-ים אתה רציני?!"
הוא הרים גבה "את רוצה לספר לי משהו על הנטיות המיניות שלך?"
"לא, מפגר." צחקתי "אבל בתור גבר.."
"היא ילדה טובה.. אני סתם זבל. שתהיה עם מישהו שבאמת יעריך ויכבד אותה"
"אבל אתה היא אהבה אותך!" הופתעתי מהתמיכה הכנה ביחסים שלהם
"דיי לדבר עליי. בואי נדבר עלייך.. מצאת בית?"
"האמת שהיום אני הולכת לראות מקום"
"וואלה?! מתי?"
"בערב"
"באסה, אני עובד"
"עובד?! לא נראה לי שאתה הטיפוס של עבודה"
"איזה כלבה! תשאלי באיזה עבודה, תשאלי"
"נו, באיזה?"
"עוזר נגר!" אמר בגאווה
"עוזר נגר?!"
"כן, זה שמכין ארונות, שידות, כל מיני כאלה.. אני העוזר שלו. הולך להביא חומרים, מנקה את כל הלכלוך שזה עושה.. ויש מלא לכלוך-"
"משרת שלו כזה"
"לא יודעת לפרגן, את! אני רואה איך הוא עובד ואז אני פותח מקום משלי"
"מגניב"
"איכס, אל דברי איתי יותר. טוב?" אמר, עושה את עצמו נעלב
"צוחקת נווו" צחקתי בקול "זה באמת מגניב ממש, בהצלחה"
הוא הסתכל עליי לרגע, חייך והחזיר את עיניו לכביש "תודה"

אז ראיתי את הבית.
הלכתי עם עמרי.
הדירה הייתה חמודה ממש! בבניין קומות, קומה 3. מטבח קטן וחמוד, סלון חמים וקטן, שירותים ומקלחת, ושני חדרי שינה.
הבעיה היחידה שהוא היה חייב שיפוץ! הקירות היו רטובים במעט אז הם החלו להתפורר, הריצפה בשירותים הייתה שבורה והכיור במטבח היה מסריח וחייב החלפה!
ואין לי כסף לזה עכשיו.

"אני לא יודעת מה לעשות" קרסתי לתוך מושב המכונית,
"אני עדיין חושב שאת עושה טעות"
"עמרי, אני צריכה לעבור לבית משלי. אני אהיה אמא בקרוב"
הוא שתק.

דפיקה בדלת קטעה את מחשבותיי, קמתי מהספה, מתעטפת בשמיכה הנעימה והוורודה שלי והתקדמתי לעבר הדלת.
"סבתא!" קראתי בקול, שראיתי אותה עומדת בפתח הבית, מזהירה את הבנים ורומזת להם להעיף את כל התחתונים והקונדומים שלהם שמפוזרים בבית.
"נויה שלי, כמה התגעגעתי אלייך" התחבקנו "מצטערת שבאתי בלי להודיע, פשוט עברתי כאן וחשבתי- למה לא להיכנס??"
"צודקת לגמרי" חייכתי, מכירה את התירוץ הקבוע.
"הבאתי לכם קצת קוסקוס. שיהיה לכם מה לאכול"
"יש לנו- לא משנה, תודה סבתא!" צחקתי ולקחתי את הקופסא שבידיה לעבר המטבח.
"איפה עמרי??" היא נכנסה לתוך הבית
"עמרי!!" צעקתי
"חבל על הקול שלך" היא ליטפה את לחיי.
"סבתא! מה נשמע ?! לא שמעתי שאת כאן"
"מי החברה החדשה שלך?" היא קרצה לו
"מה? איך את יודעת.." מלמל
"השיער שלך פרוע, לא הרמת את המכנס שלך לגמרי ויש לך אודם על הלסת"
החנקתי צחוק וראיתי את עמרי מחליף צבעים מרוב בושה.
"מה נראה לך?? שאני לא מכירה את זה?"
"סבתא! אפעם לא שמענו את הצדדים האלה שלך"
"כן.." מלמלה, נזכרת
"יש קוסקוס עמרי"
"חולה עלייך סבתא!" הוא רץ למטבח, גורם לנו לצחוק
"לפחות תקרא לחברה שלך, שתאכל איתנו"
"בייב! בואי" הוא צעק מהמטבח
"היי.. אני אממ צריכה ללכת" מלמלה, מדלת הכניסה למטבח
"מה? לאן? תשארי לאכול איתנו" עמרי אמר
"לא.. כבר מאוחר.. אני אלך"
"אל תתרגשי ממני.. אני הולכת לנקות את החורבה הזאת"
"סבתא לא צריך, ניקיתי לפני יומיים" אמרתי
"ניקית?!" עמרי שאל והסתכל עליי בכעס.
"כן. מה הבעיה?"
"להגיד בקול??" שאל והסתכל על הבטן שלי ואחר כך עליי
"אין בזה שום בעיה!" קבעתי
"פעם אחרונה, נויה"
"מה הבעיה?" סבתא התערבה