"מתנאל!" נשפתי בהקלה
"התעוררת!" הוא הרים את עיניו וקלט אותי. הוא הוציא אוזניה אחת מאוזנו "הכל בסדר? את חיוורת" התקדם אליי
"אתה פשוט דפוק"
"מה קרה?. אמא תכף אני אחזור אלייך" אמר לפלאפון כנראה, כי הוא שלף אותו מהכיס וניתק.
"הבהלת אותי. מה אתה עושה פה?"
~~פלאשבק~~
•נקודת מבט של מתנאל•
שכבתי במיטה, בוהה בהודעה שנויה שלחה לי ומנסה לא להתעצבן.
לא מאמין שהיא נפנפה אותי ככה, ובעוד איזה תירוץ.
החלטתי שאני לא נותן לה להשפיע עליי, כי מי היא בכלל?
הלכתי להתקלח וכשיצאתי קבעתי עם חברים שנצא לאיזה מועדון.
באתי לצאת מהבית לכיוון גדי,חבר, שקיבלתי שיחת טלפון - מנויה.
"מה?" עניתי ביובש
"מתנאל?" מעברו השני של הקו נשמע קול לא מוכר.
"מי זה?"
"היי, זאת ירדן, חברה של נויה, היא נכנסה לישון עכשיו אבל אני בטוחה שכשהיא תקום היא תעדיף לראות אותך, יותר מאשר אותי" אמרה ברצף
"היא באמת לא מרגישה טוב?"
"כן, היא התקררה ממש"
"אבל היא לא רצתה שאני אבוא .. הצעתי לה"
"כי לא היה לה נעים. תקשיב לי, תבוא. היא ממש תתרגש"
"בטוח?"
"כן"
"כמה דקות אני בא"
~~סוף פלאשבק~~
•נקודת מבט של נויה•
"רציתי להפתיע אותך" אמר
"טוב.. הצלחת לעשות את זה" התוודתי
"אני לא יודע לבשל האמת, אבל נראה לי שיצא לי טעים" אמר והוביל אותי לעבר השולחן הקטן שיש לי במטבח.
"הכנת לי לאכול?" נמסתי מבפנים.
"הכנתי מרק" הוא מזג לנו ואני התיישבתי בשולחן.
"רגע, ירדן הלכה?" שאלתי כשהוא התיישב
"כן, כשהגעתי. בתאבון"
חייכתי אליו, ולקחתי שלוק מהמרק
"וואו זה טעים" אמרתי בכנות
"כן???" התלהב
"סחתיין"
"לא יודע עד כמה זה הולך ביחד, אבל רוצה יין? קניתי לפני שבאתי"
"לא .. אני לא רוצה, תודה"
"אפילו לא קצת? את מעליבה את הבקבוק. אני מוזג לך" הוא קם ואני התחלתי להריץ בראש תירוצים ללמה אני לא יכולה לשתות
"אני צריכה להגיד לך משהו" נשפתי והנחתי את ראשי בין ידיי
"מה קרה?" הוא מזג
"אל. חכה .. בוא רגע" הוא התיישב לידי
"מה קרה, נויה? את מרגישה טוב?"
"כן .. אני .. אתה יכול לעזוב, אני באמת אבין-"
"דברי כבר! מה יש??"
"אני .. אני בהריון" אמרתי, מסתכלת עליו לראות איך הוא מגיב
"מתי הספקנו ... את יודעת" הוא גיחך
"לא ממך"
"מהאקס שלך?"
"אני לא יודעת. זה קרה ביומולדת שלי, השתכרתי ו.."
"את רצינית??"
שתקתי. משפילה מבט.
שמעתי כיסא זז והייתי בטוחה שהוא הולך. אז הרגשתי יד מונחת על כתפי. הוא סובב אותי אליו, כך שאני אסתכל עליו והתכופף, שפניו היו מול פניי
"סתכלי עליי" הרמתי את עיניי אליו, "באיזה חודש את?"
"רביעי" בלעתי את רוקי בכבדות "תקשיב, אתה באמת לא צריך להישאר.. אני לגמרי מבינה אותך זה-" דמעה בוגדנית זלגה מעיניי ויחד איתה שפתיים עבות ומתוקות התנגשו בשפתיי.
ההרגשה הייתה מדהימה!
"אני לא עוזב אותך" אמר כשהתנתקנו. מסתכל אל תוך עיניי מקרוב,
התקרבתי אליו אני הפעם, ונישקתי אותו שוב.
הוא נעמד, גורם לי לעמוד איתו והצמיד אותי לקיר.
הוא הרים את קצות חולצתי וקטעתי את הנשיקה.
"סליחה. מהר מדיי. צודקת." התחרט הולך אחורה.
"תודה" חייכתי אליו "על הכל"
"נחזור לאכול?" שאל ועניתי בהנהון לחיוב.
"אם תתקרר בעצמך, אל תאשים אותי. אתה התחלת" אמרתי בחיוך והוא צחק
"אין בעיה, תצטרכי לפנק אותי בחזרה"
"סגור"
"אני אלך .." הוא אמר "כבר מאוחר"
הנהנתי בהבנה
"ממש תודה"
"דיי עם כל התודות" צחק "שימי את המרק במקרר שיהיה לך למחר גם"
"ברור. אתה רוצה לקחת את היין? כאן אין לו שימוש"
הוא צחק "את רוצה להגיד לי שבאמת יש לך כאן בנאדם?" הוא התקרב אליי והניח את ידיו על בטני
"ככה אומרים"
"
את יודעת אם זה בן או בת?"
"עוד לא"
"אני .. טוב לא משנה"
"מה?"
"כלום כלום"
"נו מה ? דבר!" פקדתי
"אני רוצה לבוא איתך לבדיקות"
"באמת?" הרמתי אליו את עיניי, מאושרת ומלאת ספקות
"ברור"
"אני אגיד לך בבדיקה הבאה שלי" הבטחתי וחיבקתי אותו. הוא חיבק אותי בחזרה, כשראשו בצווארי והנשימות שלו מדגדגות אותי.
"אני אצא" יצאתי איתו לבניין, ללוות אותו ופתאום התחיל גשם מטורף.
"וואי וואי" אמרתי
"לא נורא, כמה דקות אני בבית"
"באת ברגל?"
"באופנוע" ענה
"מה אופנוע ??? אתה לא נוסע באופנוע בגשם הזה!"
"בקטנה"
"אין מצב, בוא" משכתי אותו לכיוון הדירה שלי.
"נישן ביחד?" הוא לחש לי, עוטף את בטני עם זרועותיו, כשבטנו נדבקת לגבי.
"לא אנחנו לא" גיחכתי "יש ספה ממש נוחה"
"הבנתי אותך" נכנסנו לבית והוא משך אותי לספה כך ששכבנו עליה שנינו, מחובקים כפיות.
"למה לא נישן ככה?"
"כי לא"
"נו"
"לא."
"אני אלך להביא לך שמיכה" קמתי מהספה ושמעתי אותו נאנח.
התעוררתי לבד, מעצמי. היום אני לא עובדת.
קמתי מהמיטה ויצאתי לעבר השירותים, כשעברתי דרך הסלון ראיתי את השמיכה מגולגלת בצד הספה, אבל הספה הייתה ריקה.
הוא עזב אותי.
נטש אותי.
גם הוא.
נשמתי עמוק, מנסה לא לבכות אבל זה היה חזק ממני..
הלכתי למטבח והכנתי לי כוס גדולה של מילקשייק. התקדמתי איתה לעבר הסלון ופתחתי את האינסטגרם.
כשהנחתי את הכוס שתייה על השולחן, ראיתי פתק- נויה. היה כתוב.
-
-
-
שבוע טוב ושקט שיעבור עלינו 🙏🏼
YOU ARE READING
The BABY
Romanceנויה התמימה לא חשבה שכל חייה ישתנו לאחר יום הולדתה ה-18. טוב, אף אחד לא חשב. אבל מסתבר שאף אחד לא באמת מתייעץ איתנו על חיינו. *•*•*• סיפור חייה של נויה בר-לב העוברת מסע מרגש, מסעיר וגם מצחיק. ! שווה קריאה ! *אזהרה: סכנת התמכרות ©כל הזכויות שמורות©
