"איך את מרגישה?" אריאל שאל אחרי שכולם יצאו, כל אחד לעיסוקיו.
זה היום השני שלי בבית החולים, אתמול ירדן ישנה לידי והיום זה תורו של אריאל. הם לא מוכנים שאני אשן לבד.
הבובה הקטנה כלכך מזכירה לי אותו- בעיניים, באף..
"בסדר, יותר טוב" חייכתי אליו
"לכי לישון, אני פה לידך" התיישב על המיטה שלי
"לא, אני צריכה להניק אותה"
"בואי, אני אעזור לך"
הוא עזר לי לקום ולעמוד, ביחד הלכנו לתינוקייה ושם הוא נשאר בחוץ. נכנסתי אני והרמתי את הנסיכה הקטנה שלי. התיישבתי באחת הכורסאות והרמתי מעט את חולצתי, כדי לאפשר לה גישה.
היא ינקה בשקיקה, מכאיבה לי מעט אבל התעלמתי, עסוקה בעיניה היפות ובשפתיה המתוקות.
"אפשר לקחת אותה לחדר שלי למשך הלילה?" שאלתי את האחות שעמדה שם, סידרה משהו.
"אני לא חושבת" ענתה
"היא ישנה לידי גם אתמול"
"אני בודקת לך"
החזרתי אותה למיטה הקטנה שמחלקים בבתי חולים והתקדמתי איתה לעבר הדלת
"אפשר" חייכתי אליה כאות תודה ויצאתי.
"שלום קטנטונת" אריאל אמר. זאת הפעם הראשונה שהוא רואה אותה לא מבעד זכוכית כפולה.
"אפשר?" שאל
"ברור" עניתי "רק בזהירות" הוא הרים אותה בין ידיו והיא התערסלה עליו בנוחות. דמעות החלו לזלוג מבין עיניי ומיהרתי למחות אותם.
הגענו לחדר והוא התיישב לידי על המיטה, איתה ביחד.
"אתה משגיח עליה?" שאלתי, כמעט נרדמת
"לכי לישון" נשק לראשי "אני איתה"
"היא צריכה עוד שלוש שעות לאכול שוב, תעיר אותי." הוא הנהן
הוא כיסה אותי עם יד אחת ומיהר לאחוז בתינוקת שוב בצורה מלאה.
עצמתי את עיניי ושמעתי אותו לוחש לה- "אבא שלך הפסיד את ההזדמנות לראות אותך, את יפיפייה. אבל עכשיו אני פה ואני לא מתכוון להיעלם" עם הדמעה שירדה מבין עיניי נרדמתי.
"נויה .." קול של מלאך העיר אותי
קפצתי במהירות "היא בוכה??" שאלתי בלחץ
"לא, תרגעי.. היא ישנה, עברו שלוש שעות אני מתאר לעצמי שהיא תקום כל רגע רציתי שתתעוררי לך בנחת" הוא אמר כמובן מאליו.
"תודה" חייכתי אליו וקמתי לשירותים. בזמן ששטפתי את פניי שמעתי אותה מתחילה לבכות בצרחות, מעירה את כל המחלקה.
"מה קרה בובה שלי? לא הביאו לך אוכל בזמן ??" יצאתי אליה בריצה, עד כמה שיכולתי.
"כמו אמא שלה" אריאל עקץ והגיש לי אותה
"לצאת?" שאל
"לא, אתה יכול להישאר.. אני אתכסה. תישן בנתיים היא אוכלת לאט. זה יקח זמן"
הוא הנהן ועלה למיטה שלי.
בגלל שעומר דאג שאני אקבל חדר לבד המיטה שלי היא מיטה וחצי ולא מיטת יחיד רגילה.
"לילה טוב" מלמל, מלטף את רגלה הקטנטנה העטופה בגרב.
"כואב לי הגב!" רטנתי
"הנה היום תשני במיטה שלך, תרגעי כבר" ירדן אמרה.
אנחנו בדרך לבית שלי, סופסופ.
"ירדן את ישנה אצלה, כן?" עומר שאל
"ברור" ענתה
"אני מזמינה חברים, נשתה סופסופ!"
"לא-" חייכתי לנסיכה שלי שישבה במושב לתינוקות הוורוד שלה "תגידי לדודה ירדן שעדיין אסור לאמא לשתות אלכוהול, נכון ??" אמרתי בקול מתוק במיוחד, גורמת לה לחייך מתוך רפלקס.
"מה?! למה ??" ירדן התעצבנה
"יונקת מאמי, אפילו אני יודע" עמרי ענה לה
"אוף איתך!" רטנה היא הפעם.
הגענו לבית ועמרי החנה.
יצאתי אני ועמרי החזיק את הסלקל הכבד.
עלינו לדירה שלי ופתחתי את הדלת בזהירות
"ארגנת לה כמו שביקשתי?" שאלתי אותו
"בדיוק כמו שביקשת" ענה וחיבק אותי, מניח את הסל קל בפינת הבית.
נכנסתי לגמרי והרחתי ריח נקי פתאום
"תודה אהובים שלי" חיבקתי אותם.
"לכי תראי את החדר כבר!" ירדן בעטה בי בצחוק. הרמתי את האוצר החדש שלי ונכנסתי לחדר המיועד לה-
YOU ARE READING
The BABY
Romanceנויה התמימה לא חשבה שכל חייה ישתנו לאחר יום הולדתה ה-18. טוב, אף אחד לא חשב. אבל מסתבר שאף אחד לא באמת מתייעץ איתנו על חיינו. *•*•*• סיפור חייה של נויה בר-לב העוברת מסע מרגש, מסעיר וגם מצחיק. ! שווה קריאה ! *אזהרה: סכנת התמכרות ©כל הזכויות שמורות©
