The BABY

§13§

נויה,
יצאתי לעבודה .. אני לא אספיק לעבור אלייך היום כי אני עובד כפולה, אבל נדבר ☺

וואו. היה הדבר הראשון שעלה לי לראש ..
כיאילו, יש לך את זה ביותר מעליב?

"בוקר טוב" עמרי התקשר,
"בוקר"
"איך את מרגישה?" שאל
"בסדר .. יותר טוב" עניתי, מקמטת את הפתק וזורקת לפח.
"אריאל ואני באים אלייך, את בבית .. כן?"
"כן כן"
"מעולה"
ניתק.
חזרתי לשכב על הספה והשתעממתי מהפלאפון שלי..
אחרי כמה דקות נשמעה דפיקה בדלת וקמתי לפתוח להם.
"תראו"
הרמתי את החולצה והראתי להם את הבטן הקטנה שצמחה לי,
"איזה חודש את ?" אריאל שאל
"רביעי"
"אז את יכולה לדעת אם זה בן או בת, לא ?" עמרי.
"יש לי היום בדיקה"
"עם מי את הולכת?" עמרי שאל ושתקתי.
מתנאל אמר שהוא רוצה לבוא, אבל .. הוא פשוט נעלם, התאדה מפה בבוקר ..
ו.. טוב, כל השאר בעבודה או בלימודים.
"לבד נראלי.."
"מה פתאום !! אני בא איתך"
"לא, עמרי. אתה עובד"
"נבטל"
"לא"
"אני אבוא.. מה הבעיה?" אריאל התערב
"אני לא צריכה שתמיד מישהו יבוא איתי, אני לא ילדה קטנה" התגוננתי
"סליחה שהצעתי"
"מה? אתם שוב ברוגז?!" עמרי שאל
"לא" עניתי ואריאל שתק "אתה כן, כיאילו?"
"לא" ענה , מסתכל עליי.
"אז מה הקטע שלך?!"
"הקטע שלי הוא שאת לא אומרת לנו את האמת" אמר וקפאתי.
הוא יודע.
הוא הסתכל אליי במבט חודר.
"מ..מה?" מלמלתי
"מצאת את האבא?" ספק אמר ספק שאל
"לא" אמרתי
"יש לך 2 גביעי יין על השולחן במטבח, יש ליד עיתון שפתוח על חנות לתינוקות והתקשרתי אתמול אלייך וענה לי מישהו, גבר."
"מה??" עמרי שאל "לא סיפרת לי?!"
"זה לא האבא!" צעקתי בהקלה "זה פשוט מישהו שהכרתי"
"מישהו שהכרת? ולא סיפרת לנו?" אריאל שאל שוב
"אני אחזור ואגיד, אני לא ילדה קטנה .. אני לא צריכה לספר כל דבר להורים שלי"
"נויה אריאל צודק" עמרי התערב "תגידי לנו כשיש לך מישהו, זה גם ירגיע אותנו .. אנחנו פוחדים שאת נשארת כאן לבד, לפחות כשאת עם עוד מישהו זה-"
"וואו יא מגזימים !! תרגעו זה ממש טרי"
צלצול בדלת נשמע וקמתי לפתוח.
"היי" חייכתי לחתיך שעמד בכניסה לבית שלי.
"לא ענית לי, דאגתי" הוא התקרב אליי לנשיקה והתרחקתי "הכל טוב?"
"אח שלי פשוט כאן .."
"הוא לא יודע עלינו?"
"הם בדיוק גילו"
"הם?"
"הוא וחבר שלו"
"אז מה הבעיה?"
"שום בעיה, צודק. תתכונן לשאלות"
אחזתי בידו ונכנסנו לתוך הבית
"מה המצב??" עמרי לחץ לו יד, אריאל רק חייך ביובש.
"אתה האח?" פנה לאריאל
"היה מת" עניתי "זה הוא" הצבעתי על עמרי.
התיישבנו בספה ומתנאל חיבק אותי כך שנשענתי עליו.
"איך הכרתם??" עמרי שאל
"בסופר, האמת"
"בסופר" מלמל אריאל 
"וואלה? מגניב .." עמרי ענה
"כן היא עמדה שם עם חברה שלה-" מתנאל סיפר להם ואני שכבתי בשתיקה, מתעלמת מהמבטים של אריאל אליי
"רגע! אתה לא צריך להיות בעבודה?" קטעתי את השיחה
"לקחתי הפסקה ארוכה, תכף אני חוזר"
"בשבילי??" התלהבתי כמו ילדה קטנה
"לא רק" פזל לעבר הבטן שלי
"שמור על העיניים שלך !" אריאל פקד בטון גבוה
"בואנה מה יש לך ?!" התעצבנתי ומתנאל חיבק אותי חזק יותר, לוחש לי באוזן "עזבי אותו"
"יש לי הרבה, נויה. את לא יודעת כמה" הוא נעמד
הסתכלתי עליו, לא מבינה מה הוא רוצה מהחיים שלי
"עמרי, אני מחכה לך באוטו" אמר ויצא מהבית.
"מה זה היה עכשיו ??" עמרי שאל
"אתה שואל אותי ?!"
"עזבי אותו.. יפה שלי את, תהנו לכם פה .." הוא נשק לראשי, לחץ למתנאל את היד ויצא גם כן.
השענתי את ראשי על מתנאל
"מי הוא בשבילך ? חוץ מחבר של אח שלך .." שאל
"ידיד טוב .. היה, בכל אופן"
"הוא דלוק עלייך" קבע
"כן בטח" צחקתי
"מה את צוחקת ? אני רציני. את לא שמה לב מה הולך בניכם??"
"הוא פשוט מפגר, עזוב אותו. מתי אתה צריך לחזור?"
"את מגרשת אותי?"
"ממש מממש לא" הסתובבתי, כך שבטני נצמדת לבטנו "רוצה לדעת כמה זמן נשאר לנו ביחד"
"כמה שתרצי יפה שלי" הוא נישק אותי וזרמתי עם הנשיקה
"סעמק" הוא קטע את הנשיקה והוציא את הפלאפון שלו מהכיס, הוא היה על רטט. הוא ענה.
"אה? כן אני יודע .. טוב .. כמה דקות אני בא" ניתק.
"צריך ללכת?" שאלתי
"כן.." נאנח ונישק אותי שוב
"נפגשים היום?"
"לא.. היום אני לא יכול, אבל מחר זה אחלה"
"מחר אני עובדת" מלמלתי
"בוקר?"
"ערב" עניתי
"ניפגש בבוקר." נשק לשפתיי קלות ויצא מהבית.
'התאהבתי' שלחתי לירדן
'מה אמרתי לך ?! גאה בך אהובתי !!'
הלכתי להתלבש ויצאתי לעבודה.

♦כעבור 4 חודשים♦

אני כבר חודש שמיני ויש לי בת.
מתנאל ואני יוצאים רשמי כבר כל התקופה הזאת אבל הוא לא מוכן לעבור לגור איתי. הוא אומר שזה קשה מדיי ומסובך, וישר מחליף נושא.
אריאל ואני לא מדברים יותר. אני לא יודעת מה עבר עליו אבל אין לי סבלנות וכוח למצבי רוח המשתנים האלו. אני זאת שבהריון. לא הוא.

"בוקר טוב יפה שלי" מתנאל נשק לשפתיי והגיש לי כוס נס קפה כמו שאני אוהבת עם קוראסון.
"תודה" חייכתי ולקחתי ממנו.
"יצאתי להפסקה" אמרתי לאחמש"ית ויצאנו מהחנות.
"מה קורה?" נשענתי עליו והוא חיבק אותי.
"מתרגש" אמר
"ממה?"
"את כל יום צריכה ללדת" חייך אליי
"כל יום" חזרתי אחריו בביטול "יש לי עוד חודשיים" שתיתי את הנס ולקחתי ביס מהקוראסון,
"זה קרוב, תראי איך עברו ארבעה חודשים"
"שמונה" תיקנתי אותו. אני חודש שמיני, לא רביעי.
"התכוונתי מאז שהכרנו"
"אז יותר מארבעה, עוד שבוע חמישה חודשים" חייכתי אליו והוא לקח את הכוס נס מידי וגנב לי שלוק.
המשכנו לדבר עד שסיימתי לשתות ולאכול. אח"כ חזרתי לחנות והמשכתי לעבוד.
בערב, חזרתי הביתה וירדן חיכתה לי בסלון.
"מה קרה ??" שאלתי בפחד שראיתי את עיניה האדומות והנפוחות.
"נדב בגד בי"
"מה ????" חיבקתי אותה חיבוק גדול וחזק, עד כמה שיכולתי. עם הבטן זה קצת קשה.
"הוא התקשר אליי מקודם. הוא אמר שהוא רוצה שנדבר על משהו ואם אני יכולה להיפגש. הייתי בעבודה אז אמרתי שלא היום. הוא אמר שזה דחוף ולא לטלפון אז אמרתי לו שידבר כי הוא מלחיץ אותי.
בקיצור, הוא אמר שהוא יצא אתמול עם חברים, הם שתו והוא התנשק עם איזה מישהי שם."
"בן של.." מלמלתי מתחת לאף
"ניתקתי לו בפנים ויצאתי מהחנות"
"חיים שלי" חיבקתי אותה שוב והיא בכתה עליי
"יש גלידה במקפיא, דקה" הלכתי למקפיא והבאתי גלידת ריבת חלב עם שתי כפיות. ישבנו בספה והתחלנו לאכול.

דפיקה חזקה בדלת נשמעה. קמתי לפתוח וראיתי את אריאל עומד שם. כועס.
"מה?" אמרתי בחוסר חשק. לא רציתי לראות אותו עכשיו.
"אני צריך להגיד לך משהו" אמר ברצינות.
"דבר" אמרתי. הוא בא להיכנס אבל עצרתי אותו "כאן. ירדן בדיוק נרדמה ועבר עליה יום לא פשוט"
"נויה זה רציני" פתאום קלטתי את הבעת פניו. מעולם לא ראיתי אותו כועס ככה. רציני ככה.
יצאתי לבחוץ וסגרתי את הדלת אחריי.
"מה?"
"את יודעת עם מי את יוצאת?" שאל
"מה זאת אומרת?" צחקקתי
"עם מי את יוצאת ?? את יודעת?!" שאל שוב, הפעם בכעס.
"עם מתנאל, מה זה עם מי ?!"
"בן כמה?"
"19" עניתי
"מה הוא עושה ?"
"חייל. אני לא מבינה מה זאת החקירה הזאת" התחלתי להתעצבן.
"מתנאל לוי. בן 22. נשוי. עובד במאפייה. ואבא לשני בנים." אמר מהר ונכנס לתמונה בפלאפון שלו.
"זאת אחותו" הצבעתי על הבחורה בתמונה "ואלה אחיינים שלו, הבנים שלה" הצבעתי על התאומים.
"זאת אשתו" אמר והצביע על הבחורה "ואלה הבנים שלהם" תיקן אותי
"מה כואב לך שטוב לי ?!" שאלתי בכעס את הבחור שפעם היה הידיד הכי טוב שלי
"חשבת פעם למה אף פעם לא הלכת אליו הביתה ?? למה הוא אף פעם לא היה עם מדים ?! למה הוא לא ישן אצלך מעולם?!"
"הוא ישן אצלי!" מיהרתי להגיב, מסרבת להאמין
"פעם אחת. כשאשתו הייתה עם הבנים שלו אצל ההורים שלה והוא ידע שלא יהיה אף אחד בבית"
"לא מאמינה לך" אמרתי
"כנסי" הוא פתח את הדלת של הרכב שלו,
"לא רוצה"
"כנסי נויה" פקד.
נכנסתי בעל כורחי.
"תפתחי בוויז את הכתובת האחרונה שחיפשתי" עשיתי כדבריו והוא התחיל לנסוע.
הגענו לרחוב ואריאל יצא מהרכב. אני לא הייתי מסוגלת. ואם זה באמת נכון ?