עמדתי מולה ובהיתי בה רגע ארוך. היא הייתה יפיפייה. שיערה הבלונדיני והארוך החליק מאחורי גבה בצורה גלית, מושלמת להפליא. עינייה הכחולות היו גדולות ומחייכות וידיה אחזו בתינוק קטן. "כן" שאלה שוב, הפעם חזק יותר. "מתנאל נמצא?" אריאל שעמד מאחורי שאל. הוא חיזק את אחיזתו במותניי, מנסה להרגיע אותי. פעימות ליבי קרעו את חזי. מתנאל התייצב בדלת וקפא. "כן?" שאל רגע אחרי שהתאושש, כאילו הוא לא מכיר אותנו. "מ.. מתנאל?" שאלתי בקול רועד. הוא יצא מהבית וסגר את הדלת אחריו. "מה את עושה פה ?!" שאל בלחש ובקול כועס "איך מצאת אותי ?!" עיניו ירקו אש "בואנה יא חתיכת בן של זונה! איך נראה לך שאתה מדבר אליה ???" אריאל עזב אותי ובא להרביץ למתנאל אבל אחזתי בו. עוצרת אותו. "אני .. אני .. כואב לי" מלמלתי "בואי נלך מפה" אמר וכרך את ידו סביב מותניי. התקדמנו לעבר האוטו, לא מסתכלים לאחור. אך הרגשתי את מבטו של מתנאל נעוץ בגבי, לאחר רגע שמעתי טריקת דלת.
"אני פשוט לא מאמינה" אמרתי בפעם האלף מאז שהגענו אליי הביתה. אנחנו כאן כבר 10 דקות ואני לא מפסיקה לחזור על אותו משפט. אריאל הכין לי ארוחת צהריים טעימה, אבל הדבר היחיד שהתחשק לי זה להקיא. "זה לא מגיע לך. מצטער" ענה "למה אני תמיד נדפקת?! למה ??" קרסתי על חזהו ובכיתי. הוא ליטף את גבי ושתק. "יש לי תכף בדיקה" מלמלתי, מקנחת את אפי. "אני אבוא איתך" "אוף אני לא יודעת איך להודות לך" "תזמיני אותי לסרט אחרי הבדיקה??" הוא הרים גבה "סגור" צחקתי, מנגבת את הדמעות האחרונות שזלגו. "מתי הבדיקה שלך?" הוא חיבק אותי מהצד כך שנשענתי עליו. "עוד שעה נראלי" "אז תכנסי לישון, עבר עלייך יום ארוך" הציע "אני צריכה להתארגן אבל" "את מאורגנת אחלה" "לבדיקה אוליי. אבל אם הזמנת אותי לסרט, אני צריכה להתארגן בהתאם" "את הזמנת אותי!" "אני הולכת להתקלח" קמתי מהספה והלכתי לעבר המקלחת.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"אני אגיד גם לעמרי לבוא?" שאל ובהה בי "לא. נלך רק שנינו" אמרתי בלי לחשוב על המשמעות הכפולה שיוצאת מהמשפט.
"איך גילית?" שאלתי כשהתחלנו לנסוע. "עזבי אותך ממנו עכשיו. בואי נדבר עלייך. חשבת על שם?" "לא" חייכתי וליטפתי את הבטן שלי, "התחלת לקנות דברים?" "לא. רק אחרי שהיא תיוולד" "והיא תישן איתך בחדר?" "כן" "התגעגעתי אלייך" פלט לפתע והניח את ידו על רגלי. "מה אתה עושה?" שאלתי בגיחוך נבוך "כלום." "אריאל?" "נפרדנו. סופית" "אז אתה מחפש אותי בתור ? אחת שתנחם אותך ? אנחנו לא במצב הזה ואתה-" "לא חיים שלי את !! בחיים לא" הוא עצר באיזור האדום והסתכל עליי "באמת התגעגעתי אלינו" "באמת באמת?" "באמת באמת" הגענו למרפאה ועשינו את בדיקת האולטרסאונד הקבועה של החודש.
"נויה .. נגמר הסרט.. קומי" קול של מלאך העיר אותי פתחתי את עיניי וראיתי שאנחנו באולם הקולנוע והוא ריק. אריאל רכן מעליי. "נרדמתי?" שאלתי בקול צרוד הוא צחק "כן" "אוף. היה סרט יפה לפחות?" צחקתי גם.
עם מתנאל לא דיברתי במשך כל השבוע, לא ראיתי אותו ומחקתי את המספר שלו מחשש שאני אכנס לוואצאפ ואראה מתי הוא התחבר לאחרונה. אבל היום ? יצאתי לעבודה בצהריים והוא בדיוק יצא מהמאפייה. עשיתי את עצמי לא רואה והמשכתי ללכת לעבר החנות שלי, אך הוא מיהר ותפס לי את היד. עוצר אותי. "מה?" עניתי ביובש והסתובבתי אליו. "תני לי להסביר" אמר "אין מה להסביר" "יש הרבה. תקשיבי-" "לא. אתה תקשיב. מה שהיה- היה ! וזהו. כאן זה נגמר. אל תדבר איתי יותר וכ-" "נויה.." נאנח "יום טוב" השתחררתי מאחיזתו ונכנסתי לחנות. "היי, מה נשמע??" חיבקתי את יסמין, העובדת שאיתי שהפכה לחברה. "מי זה היצור הזה??" שאלה ופזלה לדלת הכניסה "יצור" עניתי. משתמשת במילים שלה "אקס?" "עזבי.." היא הבינה והמשיכה לסדר את החנות 'אניצריכהלדבראיתך' קיבלתי הודעה מירדן ועניתי ישר 'מהקרה?' הכנסתי את הפלאפון לתיק והתחלתי לעבוד
אחרי כמה שעות עבודה נכנסתי למחסן ופתחתי את הפלאפון שלי 'נדבואניחזרנו😅' 'מהז"א ??? ספרישתפי!' שלחתי מהר בחזרה והתחלתי לאכול את הפרוסה שהכנץי לי בבית 'הואבאאלייודרששנדברושאניחייבתלהקשיבלו. אזדיברנו, ומסתברשזהבאמתלאהיהבאשמתו .. בקיצורחזרנו' צחקתי לעצמי 'הזוייםשכמותכם! אוהבת❤'
'איך את מרגישה?' קיבלתי הודעה מעומר 'בסדר, יותר טוב' שיקרתי. הבטן שלי נקרעת מכאבים כבר כמה ימים .. הייתי בבית החולים, הייתי בטוחה שזהו זה, אני יולדת. אבל אמרו לי שזה מוקדם מדיי ואין לי אפילו פתיחה. קמתי מהספה והלכתי למטבח, לוקחת כוס עם מים. דפיקה בדלת נשמעה והלכתי לפתוח "יפה שלייי" ירדן חיבקה אותי "מה קורה?" "נחמד" ה
התיישבנו בסלון, היא קמה לקחת לה לשתות וחזרה ליידי. "אחח ירדוש" "מה??" נבהלה "כואב לי" מיררתי "כנסי להתקלח ונצא" הנהנתי והלכתי למקלחת התפשטתי ונכנסתי מתחת לזרם המים החמים. עם זרם המים הרגשתי לפתע עוד זרם בין רגליי ותחושה של לחץ באיזור. "ירדן!!" צרחתי והפסקתי את המים, הורדתי את ראשי וראיתי שיער !! אנימתחילהללדת! חשבתי בבהלה "מה קרה??" היא נכנסה "אני יולדת" אמרתי בלי לנשום וצנחתי על שש "בואי תצאי, אני מתקשרת לאמבולנס" יצאתי בזהירות מהמקלחת והמשכתי לעמוד על 6 על הרצפה בעוד ירדן מתקשרת לאמבולנס והוא מסביר לה מה לעשות. אז כמו שאמרו לה והיא פקדה עליי, כך עשיתי: נשכבתי על המגבות שהיא סידרה על הרצפה ונשמתי, לוחצת בהתאם. "הנה בובה, היא בחוץ.. לחיצה אחרונה" ירדן אמרה מנסה להירגע ולהרגיע אותי. "הכל טוב ?!" עמרי נכנס גורם לי לצרוח מבושה וככה גם לתת את הלחיצה האחרונה ולהוציא את התינוקת שלי לאוויר העולם. "הנה היא" ירדן עטפה אותה במגבת נקייה בזמן שבכתה והגישה אותה אליי. היא הייתה מהממת! התחלתי לבכות בלי לשים לב ועמרי ישב לידי וחיבק אותי מהצד, ירדן פרסה עליי מגבת נוספת שתכסה אותי והתקדמה גם היא. "אם הייתי צריכה לחכות לאמבולנס.. היית יולדת שנה הבאה" אמרה ולא ייחסתי לזה חשיבות. הדבר היחיד שחשבתי עליו היה התינוקת היפה שלי שהייתה בין זרועותיי כרגע.
