"אין לך מושג כמה באלי לנשק אותך" לחש לאוזני, השבוע האחרון היה מלווה ביציאות למועדונים, למוזאונים, למסעדות וגם להכיר אחד את השנייה יותר.
"אז למה אתה לא עושה את זה?" שאלתי בקול צרוד והוא עשה את זה, שפתיו החמות צמודות לשפתיי הקרות, צלצול הטלפון שלי קטע את האווירה הרומנטית.
הוצאתי אותו מכיסי רואה את מספרו של דוקטור שביט שכל השבוע ניסיתי לתפוס.
"אני חייבת לענות" אמרתי והתנתקתי ממנו ועונה לשיחה, "הלו" עניתי בקול סמכותי,
"קיבלתי רק עכשיו את המסמכים ואת ההודעות שלך, המרפאה הייתה בשביתה לכן לא יכולתי לענות לך" אמר והמהמתי
"אני חושב שכבר מאוחר מידי אני נתתי לך חודש וכבר עבר יותר מחודש, אני מצטער אבל אני יכול להביא לך כדור--"
"אז נשארה לי עוד שנה?" קטעתי אותו בשקט ובקול חנוק,
"לא, נשארה לך חצי שנה אפילו יותר, תלוי במצב, אמרתי לך שאם תיקחי את הטיפול והוא לא יצליח סביר להניח שתישאר לך שנה אבל מכיוון ולא לקחת אף טיפול אז.," השאיר את המשפט תלוי באוויר
"אני מצטער, אבל אני אעשה הכל אני אחפש הכל בשביל להציל אותך, את כמו אחות שנייה שלי את יודעת" הוסיף במלמול.
"כן, אני יודעת, תודה על הכל אני אבוא אלייך בעוד שבוע שאחזור" אמרתי ואחרי כמה מילים אחרונות השיחה נותקה.
דוקטור שביט הוא החבר הכי טוב של נבו, דניאל שביט, הוא הציל אותי כאשר נקלעתי למצבי, הייתי על סף מוות בגלל החומרים שלקחתי, "מי זה היה?" שאל ניתאי מחזיר אותי למציאות ומנתק אותי מהמחשבות.
"אף אחד" לחשתי ויצאתי מהחדר מתקתקת ונכנסת לחדר של רוז ומיה,
"הרופא שלי אמר שאני כבל לא יכולה לטפל בזה" לחשתי וקרסתי על הרצפה,
"מה, מה?" שאלה מיה ורצה אליי וכך גם רוז.
"מאמי שלי, תנשמי עמוק הכל בסדר, אנחנו נמצא משהו או מישהו שיעזור לך" עודדה אותי רוז,
"סיפרת לניתאי?" שאלה מיה,
"לא., אני לא רוצה" לחשתי ומחקתי את הדמעות.
"ואם יהיו לו רגשות אלייך? את חייבת לספר לו" אמרה,
"מה אני אגיד לו? ניתאי תקשיב, שיקרתי -אני לא בהריון, אבל נחש מה אני חולה בסרטן ואין לי דרך לטפל בזה כי איחרתי את המועד?" צעקתי לעברה וקמתי מהרצפה וכך גם הן.
"אריאל היא אומרת את זה לטובתך" אמרה רוז,
"אני מצטערת" מלמלתי וחיבקתי אותה,
"תספרי לו בזמן הנכון שבסוף הוא לא יתאהב בך ואז ישבר" מלמלה לאוזני והנהנתי על כתפה.
-
YOU ARE READING
Partner
Romanceניתאי הינו גבר חתיך ורודף שמלות לא קטן, מצליח שמחפש שותפה, ולכאן אריאל נכנסת. -קללות
