Partner

Epilogue

היא עמדה בסלון לבד והתקרבתי אליה, היא הסתובבה וחיבקה אותי מתחילה לבכות על החולצה השחורה שלבשתי, "אל תעזוב אותי" לחשה,

"אני אוהב אותך" לחשתי וליטפתי את ראשה, סוף סוף הוצאתי את זה, כל כך רציתי לומר לה את זה,

"לא הפסקת לאהוב אותי?" היא שאלה בקול עדין,

"לא הצלחתי לשכוח אותך" אמרתי ונשקתי לראשה,

"אני גם אוהבת אותך, אני חושבת שאף פעם לא הפסקתי, אולי הכחשתי את זה" אמרה ואת המשפט האחרון מלמלה לעצמה.

נקודת מבט אַריִן:

גזרתי את החוגר שלי והדבר הראשון שעשיתי זה לתפוס אוטובוס ראשון לבית, ככה זה היה, הגעתי תוך שעתיים לבית, פתחתי את הדלת וקראתי לו, לאהוב ליבי.

"תינוק" אמר ורץ אליי מחבק ומנשק אותי,

"זהו? זה נגמר נכון?" שאל והנהנתי,

"אגב, מזל טוב אהוב שלי" אמרתי ונישקתי אותו,

"אין לך מושג כמה התגעגעתי" לחש ומשך אותי לספה, מוריד ממני את המעיל שלבשתי ואת התיק.

הוא משכיב אותי על הספה ועולה מעליי, "את כל כך יפה" אמר ונשק לשפתיי,

"יהלי מה עשית?" שאלתי בחשש,

"לא עשיתי כלום, פשוט התגעגעתי לאישה שלי" אמר והדגיש את המילים האחרונות, חייכתי ונשקתי לשפתיו,

"אתה בן 25 היום" אמרתי,

"נהייתי זקן הא לולי?" שאל בתסכול וצחקתי,

"אני אוהבת אותך כמו שאתה" אמרתי והוא חייך וקבר את ראשו בצווארי, מסניף את הריח שלי ומנשק את צווארי.

הורדתי את חולצתו ונשקתי לקוביות שלו, ״את כל כך יפה״ מלמל והצמיד את שפתינו.

״תסבירי לי איך זה הגיוני לאהוב ככה בן אדם כמו שאני אוהב אותך?״

״אני אבכה בגללך״ לחשתי שהוא מצץ נקודה בצווארי.

-

"אני רוצה לטוס לדרום אמריקה" אמרתי שליטפתי את ידו,

"עם מי?" שאל, "איתך" לחשתי וסובבתי את ראשי אליו,

"את בטוחה? כי אם כן כבר מחר יש לנו כרטיסים מוכנים, ולא יהיה אכפת לי שהייתי שם כבר" אמר וחייך,

"הכי בטוחה שבעולם!" אמרתי ועליתי מעליו, מצפה לסיבוב נוסף.

"אני לא יכול איתך יותר לולי" אמר יהלי ונישק את צווארי ברכות ואז חזר לשפתיי.

-

"אמא!!" קראתי ונכנסתי לבית,

"אני בחדר של איב" צעקה וסגרתי את הדלת,

המשכתי לחדר של איב והלסת נשמטה לי שראיתי את נורית, רצתי אליה וחיבקתי אותה חזק, לא ראיתי אותה מאותו היום שעזבתי,

"תראי לי אותך" אמרה והתנתקנו אחת מהשנייה,

"נהיית יותר יפה ממה שהיית" אמרה וחיבקה אותי שוב,

"מה את עושה כאן?" שאלתי,

"הייתי בשליחות ולא יכולתי לבוא לראות את איב, היום חזרתי וביקשתי מאריאל שתגיד לך להגיע כי אני רוצה שנדבר" אמרה וחייכה,

"לכו למטבח ואַריִן, אל תשללי כלום" אמא אמרה ועשיתי כדבריה,

הכנתי לנו תה והתיישבנו לצד השולחן, "אל תשללי לפני" מלמלה, עצוב שהיא ואמא מכירות אותי יותר מידי טוב.

"את רוצה לחזור לדגמן?" שאלה,

"בכנות?" שאלתי.

"לא, הצבא הוריד לי את הביטחון כל כך, בגלל שהייתי דוגמנית הייתה עליי את הסטיגמה ״סנובית״ וכל פעם שניסיתי להתחבר למישהו, הוא נתן לי סטירה והטיח בי את מה שאני לא, ולא ניסה להקשיב לי," הוספתי.

"אז הם מטומטמים, את הכי לא סנובית וגם אַריִן, בניתי לך שנה מלאה בקטלוגים ובעיתונים, וזוכרת שהיית קטנה רצית לעלות את מודעות הסרטן בשביל אמא?" שאלה והנהנתי,

"אז שאלתי כמה חברות שמאוד מוכרות בשוק והן הסכימו לממן את הפרויקט הזה, הם יעצבו חולצות ועל כל חולצה יהיה סימן שייצג את זה. אני רק צריכה את האישור שלך, את מסכימה?" שאלה וחייכה.

"אני צריכה להתייעץ עם יהלי" אמרתי,

"חזרתם?" שאלה בחיוך,

"כן, לפני חודש וחצי" אמרתי והוצאתי את האייפון וחייגתי אליו, התחלתי להסביר לו "גם הסוכן שלי הציע לי לחזור לשנה" אמר שסיימתי לדבר.

"נלך על זה" קבעתי, "כן" מלמל וחייכתי.

"אני עוד מעט מגיעה" אמרתי וניתקתי, "תבואי אליי ביום ראשון, נחתום על חוזים ונעשה את זה" אמרה וחיבקה אותי.

-

נכנסתי הביתה, ״זה יממן לנו את הטיסה- שנה נעבוד ונטוס״ אמר.

״אבל אנחנו נטוס״ חייכתי, ״אלא אם כן תיכנסי להריון או שנתחתן״

״יהלי!״ הוא צחק.

״אני אוהב אותך, אנחנו נעבוד שנה וננסה לא להיכנס להריון ולא להתחתן״ צחקתי.