הוא בא לענות לי ונשמע צלצול מדלת הבית, ניצלתי את הרגע ורצתי החוצה, נתקלת בגוף שרירי אך עדיין ממשיכה לרוץ למחוץ השכונה, הגעתי לגן שעשועים שבסוף השכונה שלנו, אני אוהבת אותו, אני פשוט אוהבת אותו ואמרתי לו את זה.
אני לא מבינה לאיפה הביטחון שלי הלך, שאני איתו אני מרגישה הכי חסרת ביטחון כאילו אני צריכה שהוא יגיד לי מילים טובות ואוהבות,
הוא משנה אותי לטובה, עד לפני שנה האף שלי היה בעננים, היו קוראים לי סנובית, מתנשאת, כל דבר שיכל לפגוע אבל להציג אותי באמת.
הביטחון שלי היה מדגדג את אלוהים, והוא גרם לי להפסיק להיות כזאת הוא גרם לי לחוסר ביטחון, אבל הייתי ככה רק מבחוץ, מי שהכיר אותי ידע שאלה החומות שבניתי סביבי, היה לי קשה להתחבר לאנשים, הייתי סנובית שמודעת לעצמה.
הייתי מסובבת בנים על האצבע הקטנה שלי ובנות היו זורקות אליי מבטי קנאה וכל זה בגלל המגננות ששמתי על עצמי, עכשיו הוא קילף כל קליפה, שבר כל חומה וגרם לאריאל בראון האמיתית לצאת,
אריאל החסרת ביטחון, שלא מודעת לערך שלה, החצופה, התמימה, הוא הוציא ממני הכל ושמחתי שאני ככה, רציתי להיות ככה.
לא רציתי להיות אריאל בראון מלכת השכבה, אריאל בראון הכוסית של גדוד 102, אריאל בראון הדוגמנית, הזמרת, רציתי להיות אריאל בראון.
-
הלילה הגיע במהרה והחלטתי לחזור לבית, פחדים מילאו אותי, אני הייתי כמה שעות בחוץ, פתחתי את דלת הבית והוא נעצר והסתכל לכיווני.
"אני דאגתי" אמר ובא אליי מחבק אותי חזק,
"למה נעלמת ככה? רציתי שנדבר" אמר ואחז במותניי,
"אתה אוהב אותי?" שאלתי והבטתי בעיניו,
"יותר מכל דבר אחר בעולם" לחש.
"אבל אתה ש-" הוא קטע אותי בנשיקה רכה שנעצרה אך המשיכה אחרי כמה שניות של מחשבה, "אני אוהב אותך," לחש באמצע הנשיקה וחייכתי.
"חשבתי שקרה לך משהו" מלמל והצמיד אותי לגופו,
"אני לא יודעת בכלל מה השעה נגמרה לי הסוללה" אמרתי והבטתי לשעון הקיר, השעה שלוש לפנות בוקר.
"בגללך אני מבטל את הארוחה עם אמא שלי" אמר ומשך אותי אחריו,
"אל תבטל" אמרתי.
"למה?" שאל ופתח את דלת חדרו, "כי אני רוצה להכיר אותה" אמרתי וחייכתי,
"טוב אז בואי נלך לישון בכדי שנתעורר בעשר" אמר והוריד לי את הגופייה ואת השורט ושם מעליי את אחת החולצות שלו,
"פעם הבאה שאני רואה את הגופייה הזאת עלייך את תמצאי אותה בפח" אמר ודחף אותי למיטה.
"היא יפה אבל" אמרתי בכעס,
"היא לא, נעזוב את זה שאת לובשת אותה בלי חזייה. כל הגב שלך פתוח!" קרא וצחקתי.
"מחר תבחר לי בגדים טוב?" שאלתי והוא הנהן על כתפי וחיבק אותי.
-
"נו אבל תבחרי!!" צעק בתסכול וצחקתי עליו, הוא הוציא לי סוודר וג׳ינס, שמלה ארוכה, חצאית וחולצה ארוכה.
"מאמי חם בחוץ!!! וזה בגדים לחורף!" אמרתי בכעס ולקחתי מהארון אוברול ורוד וחולצת בטן לבנה.
התלבשתי מולו והוא נשען על הקיר בתסכול, "תסתובבי" אמר והסתובבתי מראה לו שהשורט לא תחת.
"יום אחד אני אזרוק לך את כל הארון, "בערב אני בוחר לך מה ללבוש" קבע שיצאנו מחדרי,
"עכשיו לאן הולכים?" שאלתי והתיישבתי על הספה,
"חברים באים אליי ואז הולכים לאמא שלי בגלל שאיזה ילדה בשם אריאל בראון התפנקה יותר מידי וקמה באחת" אמר וצחקתי,
"אני עדיין עייפה" מלמלתי וקפצתי על הספה הגדולה,
"תפסיקי להיות כזאת יפה" אמר ובא אליי,
"אז תפסיק להיות כזה חתיך" אמרתי והוא צחק,
נשמעו כמה תקתוקים על הדלת והיא נפתחה, "קוקסינל שעה אני מתקתק" צעק אחד החברים שלו.
"מה שעה ימכוער מה" אמר ניתאי והלך אליו, מחבק אותו ולוחץ את ידו, "וואלה אחי התגעגעתי" אמר.
"איפה כולם?" שאל ניתאי,
"בדרך והבאתי כמה כוסיות סבבה?" אמר אותו אחד,
"דניאל סתום ולך תוציא את המשקאות מלמעלה" אמר ניתאי ודניאל צחק,
"מה?" שאל ובא אליי,
"כלום" אמרתי וחייכתי,
"אני הולכת לבריכה" אמרתי וקמתי מהספה,
"לא את לא" אמר ואחז בידי, "כן אני כן" התחכמתי,
"אני אוהב אותך" לחש לאוזני ותוך שנייה נמסתי,
"גם אני אוהבת אותך" אמרתי ופשטתי את החולצה לאחר שהורדתי את כתפיות האוברול,
"את משחקת באש" אמר שהורדתי את האוברול ונשארתי בבגד ים לבן, אספתי את שערי לעגבנייה מקורזלת ויצאתי לגינה.
YOU ARE READING
Partner
Romanceניתאי הינו גבר חתיך ורודף שמלות לא קטן, מצליח שמחפש שותפה, ולכאן אריאל נכנסת. -קללות
