Partner

Part-19

השפתיים הקרות והיפות שלו עברו במורד גבי החשוף, פקחתי עין אחת באטיות וכך גם את השנייה,

"דוראל" מלמלתי וסובבתי את ראשי פוגשת בחיוך הרחב שלו,

"התעוררת" אמר ונשק לשפתיי, חייכתי ועצמתי את עיניי, לפתע הרגשתי משהו קר וחד נוגע בי, פקחתי את עיניי וראיתי סכין שמחוררת את גבי ועוברת את בטני.

"אמא" צרחתי והתנשפתי בכבדות,

"קטנה מה קרה?" שאל ניתאי וליטף את כתפי "אל תיגע בי" אמרתי ויצאתי מהמיטה ומהחדר,

"אריאל" אמר ובא אחריי.

"הוא היה לי בחלום והתנשקנו" אמרתי נגעלת מעצמי ושותה כוס מים,

"תרגעי" אמר ובא אליי.

"הוא נישק אותי ונגע בי ואז הביא סכין והתחיל לדקור אותי" אמרתי והפלתי את הכוס באימה, היא התנפצה על רצפת השיש הקרה.

"מי זה היה?" שאל לא מבין,

"ד-ד-דוראל" גמגמתי ונשענתי על השיש,

"אני יכול להתקרב?" שאל והנהנתי.

"אני איתך, הכל בסדר" לחש שהצמיד אותי אליו "מצאו את הגופה שלו, הוא מת, הוא לא יגע בך" הוסיף והנהנתי.

"הוא ביקש ממני סליחה באותו היום ופשוט ברחתי" אמרתי,

"זהו תרגעי, הכל טוב, אני פה" אמר ונשק לראשי.

"אני אוהבת אותך" לחשתי ונישקתי אותו הוא חייך ובדק מה השעה,

"לך לישון אני לא אצליח לישון" אמרתי והוא סירב בתוקף והתיישבנו על הספה.

-

ביום החתונה של ניר, דוראל הלך, עברו חודשיים מאז אותו היום שראינו אותו, לפני שבוע, קיבלנו טלפון מהמשטרה שאמרה שמצאו את גופתו בעמק חפר, כולם הזדעזעו,

כי על הגופה היו סימני אלימות קשים ובגבו חרוט המספר 23 ובפתק שמצאו על חולצתו היה כתוב "הרוג מספר-" זה היה מחריד מאז אני חולמת עליו שהוא עושה לי את זה, אני כל כך מפחדת,.

-

קמתי מהספה ורצתי לשירותים, הקאתי את הנשמה שלי, כל מה שאני וניתאי טחנו כל הלילה יצא ממני, הרגשתי רע, המחלה חזרה? "ניתאי" צעקתי בפחד ושמעתי את צעדיו מתקרבים אליי יותר ויותר.

"מה קרה?" שאל והתקרב אליי, "הקאתי" מלמלתי.

״את מרגישה לא טוב?״ שאל בדאגה, ״אני חושבת שהמחלה חזרה לי״

״שתית מאז אותו היום, לקחת משהו?״ ליטף את גבי.

״לא״ הוא עזר לי לקום.

"תתלבשי נלך לרופא" אמר שהתחלתי לצחצח שיניים.

״תסיימי ותלכי להתלבש״ אמר ויצא מהמקלחת.

תוך עשרים דקות שנינו היינו מאורגנים ויצאנו למכונית.

"הכל מסתובב לי" לחשתי והוא תפס אותי לפני שנפלתי על המדרכה,

"פאק בואי" אמר והרים אותי למכונית באטיות, הוא הכניס אותי פנימה וחגר אותי.

"רע לי" לחשתי לעברו והוא נשק למצחי וסגר את הדלת ונכנס מהצד השני.

ניתאי:

אחזתי בידה וכל פעם שהיה רמזור בדקתי שהכל בסדר איתה, היא נראית רע, חיוורת ומתוסכלת, אני מקווה שהמחלה לא חזרה לה, "את בסדר?" שאלתי והיא הנהנה.

״את מדאיגה אותי, תרימי את הראש״ היא הקשיבה לי וחייכה.

הגענו לבית חולים ועזרתי לה לצאת, "דוקטור שניידר למחלקה 2" קראה אחת האחיות שראתה את אריאל,

היא הביאה במהירות כיסא גלגלים והושבתי את אריאל, "תמלא פרטים ותספר לי מה קרה לה" אמרה והגישה לי טפסים,

"היא החלימה מסרטן לפני שנה וחצי- שנתיים ואמרו לה שאם היא תשתה ותיקח חומרים לא טובים, רוב הסיכויים שזה יחזור והיא שתתה כוס אחת או שתיים" שיקרתי "והבוקר היא הקיאה פעמיים והתעלפה" הוספתי, הגשתי לה את הטפסים ואריאל נכנסה לחדר ואני נשארתי בחוץ.

אריאל:

לא תפקדתי בכלל הרגשתי רע, המחלה חזרה לי, אני בטוחה בזה, אני שתיתי כמעט שני בקבוקי אלכוהול, למרות שזה היה לפני חצי שנה.

הרופא נכנס והאחות יצאה לאחר שעזרה לי לעלות על המיטה, "את יכולה להסביר לי מה קרה?" שאל והנהנתי כאשר הורדתי באטיות את המעיל, מציגה בפניו גופייה לבנה ומרימה עד קו החזייה.

אני שוכבת לגמרי והוא מתחיל לבדוק, "לפני חצי שנה שתיתי כוס או שניים אבל כוס מלאה" שיקרתי כמו שניתאי אמר "והרופא שטיפל בי אסר עליי לשתות, הקאתי הבוקר פעמיים והתעלפתי" אמרתי והוא הנהן.

"נעשה לך בדיקות דם ואולטרסאונד" אמר וקרא לאחות.

שעה וחצי אני יושבת בחדר שמידי פעם האחות פונה אליי בשאלות, הרופא נכנס.

"לפי הבדיקות דם הכל בסדר, אלה תסמינים נורמליים ---"