Partner

Part-20

יצאתי מהחדר, ניתאי עמד שם ובא אליי במהרה שקלט אותי, "הם החזיקו אותך כמעט שעתיים" אמר בלחץ וחיבק אותי.

"הכל בסדר איתי, המחלה לא חזרה וחוץ מ-" קטעתי את עצמי והוא הסתכל עליי לא מבין,

"מזה שאני רעבה" הוספתי והוא צחק ונישק אותי, יצאנו מהבית חולים ונסענו לעבר מסעדה קרובה.

"מחר אנחנו שנה ביחד" אמרתי וחייכתי,

"מחר אני עובד עד מאוחר אבל תהיי מוכנה בעשר בכדי שאני אקח אותך למסעדה" אמר והנהנתי.

הגענו למסעדה "מה השעה?" שאלתי "שלוש" אמר שהביט בשעון שנח על ידו, המארחת הושיבה אותנו באחת השולחנות שנמצאות בקומה השנייה, היא הגישה לנו תפריט והזמנו הרבה, אני הזמנתי הרבה יותר נכון.

-

התלבשתי בחצאית אפורה ובחולצת בטן תואמת, נעלתי נעלי עקב שחורות ונכנסתי למקלחת שבחדרי, החלטתי לא להתאפר רק לשים אודם ורימל, אספתי את שערי לקוקו גבוה, השיער כבר כמה ימים לא מסתדר לי איזה עצבים איתו.

יצאתי מהמקלחת ומהחדר והתיישבתי על הספה שהגעתי לסלון, בשעה 10 נשמע צפצוף המכונית ויצאתי לאחר שכיביתי כמה אורות שדלקו בבית, נעלתי את הדלת ותוך כמה דקות מצאתי את עצמי במכונית של ניתאי.

נשקתי לשפתיו והתחלנו בנסיעה, "את יפה" אמר "כמו תמיד" המשיך והושיט את ידו, הנחתי את ידי על ידו והנחתי אותה בחיקי, אני כל כך אוהבת אותו.

בלי לפתוח עין עברנו מלא, הוא הפך להיות חלק ממני, אם הוא לא איתי כאילו לקחו לי יד או רגל או חצי לב, "אני אוהבת אותך" פלטתי בחוסר טקט.

הוא חייך "גם אני אוהב אותך" מלמל והביט בי כמה שניות ואז חזר להסתכל על הכביש, הבטתי אחורה, למושב האחורי, "נית בשביל מה התיק?" שאלתי והצבעתי על התיק בידי הפנויה, "הפתעה" אמר.

-

הגענו ליער קצת מפחיד, קצת הרבה, עברו איזה חמש דקות והגענו לבקתה קטנה שלצידה אוהל לבן ומואר, "בייב מה זה?" שאלתי וחייכתי, "יום שנה שמח" אמר וחייך.

יצאנו מהמכונית, "בואי" לחש ומשך את ידי, נכנסנו לאוהל והוא היה גדול וגבוה, היה בו שולחן שני כיסאות ומלא פרחים לבנים ואדומים שמשוטטים בכל חלל האוהל,

"ניתאי זה מושלם" אמרתי והסתובבתי אליו,

הוא כרע ברך ושלף מכיסו קופסה לבנה, "רציתי שהרגע הזה יהיה מושלם.. וכמו שהבטחתי," אמר "אריאל בראון האם את מוכנה לבלות איתי עד שהמוות יפריד בנינו?" שאל.

הסתכלתי עליו רועדת, ״אתה צוחק עליי?״ שאלתי והוא צחק.

״אני אוהב אותך ואני מרגיש שזה פשוט זה, אני רוצה להיות איתך בכל דקה ודקה ביום, לנשום אותך ולשכב איתך כל שנייה״ אני מתחילה לבכות.

״אני אוהבת אותך״ מלמלתי וירדתי אליו, ״אז?״ שאל מחכה לתשובה בחוסר סבלנות.

"ברור שכן" לחשתי וקרסתי מעליו, מחבקת אותו קרוב אליי.

"אמרת כן?" הוא שאל והסתכלתי לעיניו.

״כן מאמי, אמרתי כן״ צחקתי ונשקתי לשפתיו.

"אני אוהבת אותך" אמרתי שוב לאוזנו, הוא השחיל את הטבעת על אצבעי, היא הייתה עדינה כל כך כמו שאני אוהבת.

"היא מושלמת" אמרתי ובחנתי אותה, הוא מחק את דמעותיי ונישק את עיניי ולאחר מכן את שפתיי, התיישבנו אחד מול השנייה.

״אני חושבת שהתעלתי מעל ההפתעה שלך״ לחשתי ואחזתי בידו.

"מה? מה עשית?" מלמל לא מבין,

״אני בהריון״ עטפתי את פניו בכף ידי הפנויה.

"את מה?" מלמל וצחקתי, קמתי מהשולחן ובאתי לצד שלו, הרמתי את ידו שהונחה על השולחן.

הנחתי אותה על בטני "ניתאי הולך להיות לנו ילד" אמרתי והתיישבתי עליו.

"הולך להיות לי כדורגלן?" שאל והנהנתי,

"אני בקטע של דוגמנית קטנה אבל כדורגלן זה גם סבבה" אמרתי והוא צחק ונישק אותי.

״את יודעת בכלל כמה אני אוהב אותך?״ שאל.