"לאן את הולכת?" שאל שראה שהתחלתי להתלבש בג׳ינס בהיר עם קרעים ומעיל שחור,
"לאזכרה" מלמלתי ונעלתי טימברלנד בהירות,
"מה?" שאל לא מבין.
"אתה בא איתי או לא?" שאלתי וסדרתי את שערי,
"מה את מנסה לעשות?" שאל וקם אליי, "כלום. אתה בא או לא?" שאלתי שוב.
"לא" אמר ויצאתי מהחדר, לקחתי תיק צד שחור הכנסתי פנימה כמה דברים ולקחתי מהמטבח את הטלפון שלי.
״ניתאי״ קראתי, ״אני לא בא״ עמד על שלו.
הוא לא מתכוון לבוא איתי, יצאתי מהבית ונכנסתי למכונית שלי, אני מקווה שאני זוכרת איפה הם גרים.
-
"אריאל" קראה נינה וחיבקה אותי,
"באתי מוקדם מידי?" שאלתי והיא נענעה בראשה,
"לא, בדיוק עכשיו התחלנו, בואי" אמרה ונכנסתי פנימה,
"ניסיתי לשכנע אותו במהלך השבוע ולא הצלחתי אני מצטערת" אמרתי לאוזנה,
"זה בסדר מתוקה" מלמלה והתיישבנו על הספה, חיבקתי את ג׳קי שישבה ליד נינה וחייכתי לעבר נועם ואור שהחזירו לי חיוך,
שהרב התחיל לדבר, קלטתי את ניתאי עומד בקדמת הסלון ניתאי, חייכתי חיוך קטן, הוא הניח כיפה על ראשו והתיישב לצד אחיו.
״כל הכבוד״ נינה חיבקה אותי וחייכתי אליה.
-
אחרי שעה וחצי או יותר נכנסה אישה בגילי והתיישבה לצד נינה וחיבקה אותה,
"מי זאת?" שאלה אותה אישה שישבה מולי,
"חברה של ניתאי" אמרה נינה, "אני אריאל" אמרתי והושטתי את ידי,
"ניר" אמרה ולחצה את ידי,
"נינה תזכירי לי איפה השירותים?" שאלתי, "בסוף המסדרון ימינה" אמרה ויצאתי מהסלון.
בסוף המסדרון מול השירותים היה חדר נוסף שהיה כתוב את השם של ניתאי בגדול, פתחתי את הדלת ונכנסתי פנימה,
החדר היה צבוע בלבן מלבד קיר אחד שהיה צבוע בשחור ועליו תמונות של מקומות, כנראה איפה שהיה בדרום אמריקה,
המיטה הייתה עגולה וזוגית היא תפסה כמעט חצי חדר, מול המיטה הייתה שידה לבנה ארוכה ומעליה טלוויזיה, לצד הטלוויזיה הייתה תמונה ממוסגרת והתקרבתי אליה.
ליבי צנח כאשר הבנתי מי בתמונה, זה היה דוראל וניתאי, מאיפה הם מכירים? "זה אחי הגדול" נשמע הקול של ניתאי מאחוריי.
מחקתי את הדמעות במהירות ויצאתי מהחדר, נכנסתי לשירותים והתפרקתי.
הוא אח שלו? הוא אח של הגבר שלי, הבן אדם שהרס את החיים שלי הוא אח של זה שאני הולכת לבנות איתו את החיים שלי, "קטנה את בוכה?" נשמע הקול שלו מחוץ לדלת.
YOU ARE READING
Partner
Romanceניתאי הינו גבר חתיך ורודף שמלות לא קטן, מצליח שמחפש שותפה, ולכאן אריאל נכנסת. -קללות
