מתבונן בה- באחותי הקטנה מתחתנת, הבטתי הצידה לאישה שאוחזת בזרועי, "החתונה הבאה תהיה שלנו" לחשתי לאוזנה והיא עצמה את עיניה בעונג, כמו שנהגה לעשות כאשר אמרתי לה מילים יפות.
היא לבשה שמלה שהחמיאה לגזרתה, שמלה בצבע זהב-ורוד מלאה בפייטים מנצנצים, ושערה אסוף בתסרוקת שתמיד אהבתי שעשתה,
פניה מאופרות באיפור עדין, "תפסיק לבהות בי ובוא נלך לנשק את החתן והכלה" אמרה ועשיתי כדבריה. אחותי הראשונה שראתה אותנו וחיבקה אותי קרוב אליה.
אריאל:
היא חיבקה את ניתאי והתקרבה אליי, "את מושלמת" אמרתי לאוזנה שהיא ליפפה את ידיה על אגני.
"את יותר, גנבת לי את הפוקוס" אמרה וצחקתי,
תודה על העזרה ועל הכל" אמרה וחייכתי, חיבקתי את בעלה, נהוראי שהיה חתיך, הוא רעד כל כך.
"תנשום החלק הכי קשה עבר" אמרתי והוא חייך את אחד החיוכים היפים שלו, עוד כמה אורחים ניגשו אליהם ואני וניתאי ניגשנו לשאר.
דוראל גם היה באירוע, ניר שאלה אותי אם זה מפריע לי ואמרתי לה שלא, אבל זה כן, באותו היום שראיתי אותו קרסתי, פשוט קרסתי הפכתי להיות למה שבחיים לא הייתי, זה היה רגע חד פעמי והוא לא יחזור על עצמו יותר.
"סתם כי בא לי" לחש לי ניתאי ולא הבנתי, "להגיד לך כמה את יפה, היום כמה את יפה" הוסיף וצחקתי, "אני אוהבת אותך" אמרתי שהגענו לשולחן.
"ואני אוהב אותך קטנה" אמר ונשק לראשי, "אריאל איזה יפה את" אמרה ג׳קי וחיבקה אותי.
"לקחתי עוד שמלה היא צמודה לי" אמרתי לה והיא צחקה, "אמרתי לך" אמרה.
"ג׳קי!" מלמלתי בתסכול והיא נשקה לראשי, ג׳קי ונינה וכמובן רוז ומיה באו איתי לקנות שמלה וממש רציתי את השמלה הזאת וג׳קי אמרה שהיא תהרוג אותי ושעדיף לי שמלה אחרת אך לא הקשבתי ואתמול במדידה האחרונה היא צדקה אז לקחתי שמלה נוספת.
"קטן הלכתי לשירותים" אמרתי לאוזנו והוא הנהן והלכתי לשירותים ביחד עם השמלה השנייה
"אתה לא מבין איך היא גדלה, זוכר שהייתי אומר לך שיש לה עתיד? אז צדקתי" נשמע קול מתוך השירותים.
"אני יודע אני הרסתי לה את החיים, אבל זה כי התאהבתי בה והבנתי שאנחנו לא יכולים להיות ביחד, כי אני גדול ממנה בתשע שנים, הייתי כזה טיפש שלא הקשבתי לך לירון" המשיך אותו הקול.
נכנסתי לשירותים והלב שלי צנח שהבנתי שזה דוראל, באתי לצאת אך הוא עצר אותי, "אני הולך, כנסי" אמר ועבר על פניי.
נכנסתי לאחד התאים, פתחתי את הריצ׳רץ׳ שטמון מאחוריי השמלה, נכנסתי לתוך חצאית שמגיעה עד למעל הברך בצבע אפור לבן כזה שהיה לי קשה לסגור אותה אך לבסוף הצלחתי, התלבשתי בחולצת סטרפלס תואמת ויצאתי מהתא לאחר ששמתי בקולב את השמלה הנוספת.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"תפסיק לבהות בי" אמרתי שראיתי אותו שוב בשירותים,
"אל תפחדי ממני" ביקש "אין לך מושג כמה אני מתחרט, אני יודע מה עברת" הוסיף בשקט.
"בבקשה אל תדבר" מלמלתי ויצאתי מהשירותים לחדר שלידו,
נשמתי בכבדות והתיישבתי על אחת הספות ששם, הדלת נפתחה והרמתי את ראשי, "בבקשה תעזוב אותי דוראל, גם ככה קשה לי לדעת שאני ואתה באותו מקום" קראתי בתסכול.
"רק תגידי לי שאת סולחת לי" מלמל והעביר את ידו על עורפו,
"על דבר כזה אי אפשר לסלוח." אמרתי וקמתי,
"בבקשה אין לך מושג כמה אני מתחרט" אמר ותפס בזרועי,
"אני התאהבתי בך" אמר וניסה לתפוס את מבטי.
"הייתי בת 12 ואתה היית בן 19" אמרתי בכעס,
"אני יודע אבל היית כל כך בוגרת לגילך, היית כל כך חכמה היית מדברת כמו מישהי שעברה הרבה, את זוכרת שהיית מייעצת לי מה לעשות עם מעיין, חברה שלי?" שאל והנהנתי.
הם היו זוג מוזר כל יום הם היו רבים והייתי אומרת לו שאישה אוהבת אוכל אז שיקנה לה או שוקולד או בגט שווארמה וככה הם היו מתפייסים.
"רק תגידי לי שאת סולחת לי ואני עוזב אותך" אמר ושתקתי כמה דקות,
"אני לא יכולה, לקח לי המון זמן לחזור לעצמי, זוכר את הילדה החסרת ביטחון הקטנה והשקטה שהכרת? היא הפכה לבן אדם אחר בעל ביטחון, עף על עצמו מתנשא והכל בגללך." אמרתי והוא השפיל את ראשו, יצאתי מהחדר והלכתי לשולחן שבו כל המשפחה של ניתאי ישבו.
