גיבור שלי- My hero

-פרק 28-

נקודת מבט של קייטי
"את שומעת? היום בערב את הולכת איתי לחתונה של מישו ממש חשוב ומשחקת אותה חברה טובה שלי"- אמר בכעס חונק אותי.
כןכן. הוא הכריח אותי לצאת מהשירותים.
אני כל כך שונאת אותו כל כך.
"הבנת אותי?"-שאל בכעס.
"כן"- עניתי מגמגמת.
הוא זרק על המיטה תיק ויצא מהחדש משאיר אותי כואבת ופגועה.
פתחתי את התיק וראיתי שם איפור והחיוך עלה על פני כשנזכרתי באווה.
אימו של שון שלימדה אותי איך להתאפר.
מישהו דפק בדלת וקטע את מחשבותי.
"מיזה?"-שאלתי בקול פגוע וכואב.
"אני ליזה, העוזרת"- אמרה אישה ונגשתי לפתוח לה תדלת.
"שלום מתוקה"-אמרה אישה בשנות ה50 שלה.
"היי"-עניתי בקול חנוק.
"מי עשה לך את זה?"-הביטה בגופי ומשכה אותי לכיוון המיטה.
"זה הוא?"-שאלה והרמתי את מבטי אלייה מהססת אם לענות לה או לא.
"כ..כ..ככן"-עניתי והיא משכה אותי לחיבוק...חיבוק כזה חם, כמו חיבוק של אמא.
"אני מצטערת"-אמרה.
"אז מר סלבטור אמר לי להכין אותך להיום בערב"-אמרה והבטתי בה בלי שום תגובה.
"תכנסי להתקלח, בנתיים אני אביא לך תבגדים ותאוכל. ישנת הרבה"- אמרה והנהנתי.
אחרי שהיא יצאה הסתכלתי בשעון שהיה תלוי על הקיר.
השעה 13:43.
אוקיי...
נכנסתי להתקלח וכמובן נועלת תדלת, מי יודע מתי לסטפן התחשק שוב להגיע.
הורדתי את בגדיי, הדלתי את המיים ומחכה כמה שניות שהם יתחממו.
נעמדתי מתחת למים הנעיצים והתענגתי מהם.
אחרי חצי שעה שהייתי במקלחת עם המחשבות שלי יצאתי וראיתי מגש המלא באוכל.
לבשתי שורט וחולצה שהיו על המיטה ובזמן שייבשתי את שיערתי קראתי את הפתק שהיה מונח ליד הצלחת.

בתאבון, ממני ליזה❤

היא כל כך חמודה שאין איך לתאר את זה.
הבטתי בשעון והשעה היתה 14:37
וכבר סיימתי לאכול...
נשכבתי על המיטה ולאט לאט נרדמתי.
"קייטי מתוקה"-שמעתי את קולה של ליזה.
"האא"- אמרתי בלחש, פוקחת את עיניי לאט לאט.
"מותק השעה כבר 6 בערב ישלנו שעתיים לפני שאתם נוסעים"-אמרה.
"אני קמה"-אמרתי.
קמתי והלכתי לשירותים שותפת את פניי.
כשיצאתמ מהשירותים ראיתי מלא מלא דברים שהיו מונחים על המיטה שלי.
"את יודעת להתאפר נכון?"-שאלה והנהנתי.
הכל בזכות אווה.
התחלתי להתאפר וזה מה שיצא.

ליזה לקחה מכשיר כזה והחלה להתעסק עם שיערי.
"זה בייביליס, הוא עושה תלתלים"- אמרה.
(מה שבתמונה למעלה)
בזמן שהבטתי בעצמי דרך המראה ליזה הביאה שימלה ונעליים.
"וואו" פתחתי את עיניי שראיתי אותה.
"מר סלבטור בחר לך אותה"- אמרה והחיוך שלי ישר ירד.
לבשתי את השימלה.

ואז נעלתי את הנעלי עקב.

הבטתי בעצמי דרך המראה.
מה אני אגיד לכם...שמלה יפה אבל נורא חשופה.
"את מהממת"-אמרה ליזה.
"תודה"- מילמלתי.
"בואי"- קראה לי ליזה וירדה איתי למעטה ושם חיכה סטפן. בנאדם מזעזע.
"מהממת"-אמר ונגע בגבי, אלוהיםםם כמה נגעלתייי.
"בואי"-אמר ומשך אותי למכונית.
נכנסנו לאולם גדול.
היו שם כל כך הרבה אנשים פלצנים.
"סטפן סלבטור כמה זמן"-אמר איזה זקן פלצני. "הרבה הא?!"-ענה והם התחבקו.
"ומיזאת?"-שאל, מעביר את מבטו על כל גופי ונושך את שפתו.
"חברה שלי נכון מאמי"-אמר מנסה לנשק אותי וישר סובבתי את פני והוא פגע בלחי שלי ושניה אחרי זה צבט אותי תזק בלי שאף אחד יראה.
נשכתי את שפתיי בכאב.
"הווו דפקה לך קטלה"-אמר אחד הנערים וצחק.
"היא תקבל עונה אל תדאג אח שלי"-אמר לו ודפק לי מבט מאיים.

נקודת מבט של שון
והנה עברו להם שעות הטיסה עד למיאמי.
ואני מול המלון בו רוברט נמצא.
"שלום"-אמרה האישה מאחורי הדלפק.
"מה מספר החדר של רוברט רובינסון"-שאלתי מביט בה והיא חייכה והרימה עם שני ידייה את החזה שלה.
"ואם אני לא אגיד לך?"-שאלה מחיוך ממזרי ונשענה על הדלפק מבליטה את כל חזייה.
חייכתי אליה וקראתי לה עם האצבע להתקרב ולחשתי לאוזנה.
"את מטוחה שאת רוצה להיות מפוטרת?"
והיא לחשה לי בחזרה.
"אתה לא תעשה לי שום דבר, אבל אני אגרום לך להנות"-אמרה נושכת את אוזניי.
"את מדברת עם מנהל המלון"-לחשתי לה בחזרה והתרחקתי ממנה.
"אז מספר החדר"-אמרתי לה בחיוך ממזרי.
היא הביטה בי בפחד וסידרה את החולצה שלה ובדקה במחשב.
"חדר 263"
"תודה" אמרתי והתקדמתי למנהל.
"היי אתה, אתה אחראי במלון שלי?"-שאלתי והוא הנהן.
"תפתר אותה"-אמרתי והבטתי באישה הזו שהביטה בי בהפתעה.
עליתי לקומה 7 ועמדתי מול החדר של רוברט מתקתק.
"מיזה?"-שאל.
"יזיין פתח פתח"-אמרתי מחייך.
הוא פתח במהירות את הדלת והביט בי בהפתעה.
"מה?"-שאלתי, הוא בא להגיד משהו ופשוט ללא יכל מההלם.
"אוקי גם אני שמח לראות אותך אפשר להכנס?"-שאלתי צוחק.
הוא לא ענה רק ציחקק.

_____
פרק חדש לשנה החדשה.
פאקינג 2017!!!!🎅🎄🎁
אז רציתי לאחל לכם
שנה טובה,
שנה מוצלחת,
אופס מגרד לי התחת.
חחח סתם סתם שתצליחו בהכלללל בשנה והיא תיהיה השנה הכי טובה שלכם❤❤
דרך אגב תמגרד לי תתחת אני המצאתי.
מוכשרת שכמותי😜😅😎✋

תצביעו ותגיבוו❤❤