גיבור שלי- My hero

-פרק 60-

בפרק הקודם:

אני: בדיוק ואין מצב שאתם עוזרים. אם יקרה לכם משהו?!
ג'יידן:שתוק שתוק יהומו. לא יקרה שום דבר. קיצר קבענו ב2 אצליך שון.
אני: טוב

כיביתי את הטלפון והתקדמתי בשקט למיטה, נשכב לידה ומחבק אותה ואחרי זה פשוט נירדם.

***סוף פלאשבק***

"ואם יקרה להם משהו"-פתאום נשמע קול נשי. הסתובבתי וראיתי את....
____________________________
במשך נקודת מבט של שון

הסתובבתי וראיתי את אימי. "אישה, מה קרה קמת?"-שאל אבי מרים גבה.
"ג'ייסון אל תתחיל. אם יקרה משהו לבנים? אני גם ככה דואגת לזה ששון מתעסק בזה ועוד הם??"- אמרה מתקרבת לשולחן של אבי ומתיישבת בכיסא מולו.
"גבירתי כולם מסתכנים, יכול להיות שזה שהם יעזרו לנו רק יהפוך את התוכנית ליותר מוצלחת."-אמר פרקר.
"אני לא חושבת"-אמרה אימי.

"אווה אל תתחילי, הכל יהיה בסדר"-אמר אבי ועכשיו היה תורה של אימי להרים גבה.
"בסדר"-אימי אמרה, מתקרבת לאבי ולוחשת לו משהו באוזן ורק מהמבט המפוחד שלו, התחלתי לצחוק. "בסדר בסדר"-ענה אבי ואימי יצאה מהמשרד עם חיוך מנצח.
"שון תגיד לבנים שהם לא יוכלו לעזור לנו"-אמר אבי בקול נוקשה.
"טוב"-עניתי לא מביט בו. בדוק הוא אמר את זה בגלל שאימי אמרה לו.
"הלכתי, מחכים לי אז נדבר"-אמרתי יוצא מהמשרד של אבי ועולה למעלה לחדר שלי.
פתחתי את הדלת של החדר והיבטתי במיטה שהיתה ריקה. "קייטי?"-חיפשתי אותה. "קייטיי"-קראתי לה שוב והרגשתי איך הפחד החל לחלחל התוכי.
"אני פה"-פתאום שמעתי את קולה מחדר הארונות ונכנסתי פנימה במהירות, פוגש אותה העומדת מול הארון ומביטה בו. "כבר חשבתי ששוב איבדתי אותך"-אמרתי נשען עם המשקוף.

נקודת מבט של קייטי
"כבר חשבתי ששוב איבדתי אותך" -אמר וחיוך קל עלה על פניי. "מה את מחייכת שם"-שאל מתקרב אלי ומחבק אותי מאחור. "סתם, אני אוהבת אותך"-אמרתי מסתובבת אליו ומניחה את ידי על צווארו.
"גם אני"-אמר ושפתינו ניפגשו ואחרי כמה שניות התנתקתי ממנו מסתובבת ואומרת "עכשיו לך, אני צריכה להתלבש"
"הא באמת?!"-שאל צוחק ואני הינהנתי, מחייכת.
"נו לך"-דחפתי אותו מחוץ לחדר ארונות והוא רק צוחק.
סגרתי את הדלת ושוב הבטתי בבגדים.
אין לי מושג מה אני אלבש.
החלתי לחפש בין כל המדפים והוצאתי שורט שחור וגופייה לבנה עם הסיפרה 23 עלייה.
לבשתי את הבגדים ויצאתי מהחדר רואה את אהבת חיי שוכבת על המיטה.
"חיים איפה מליסה?"-שאלתי והוא כיבה את הטלפון והעביר את מבטו אלי.
"היא טסה לאנשהו אבל אמא שלה, אולגה פה"-ענה והינהנתי.
"אני בסלון"-אמרתי מתקדמת לדלת.
"לא את לא"-קבע ונעמד ואני בזריזות יצאתי מהחדר, בורחת ממנו.

ירדתי במהירות במדרגות שומעת אותו יורד אחריי. "ווה אווה תצילי אותי ממנו"-צעקתי רוצה אלייה ומתחבאת מאחורייה. "היא לא תעזור לך גמדה"-צעק שון, רץ לכיווני.
"שון שוןןןן תעזוב את כלתי"-אמרה אווה ואני צחקתי.
"אמא היא עוד לא הכלה שלך"-אמר שון נעצר מולה ואני בציחקוק רצתי לדלת האחורית יוצאת לגינה.
ראיתי אישה היושבת על כיסא מול הבריכה.
זו אמא של לואיסה.
התקדמתי אליה והתיישבתי לידה וראיתי אותה בוכה.
"מה קרה אולגה?"-שאלתי מתיישבת לידה ומניחה את ידי על גבה.
"בעלי לשעבר העלה תמונה עם האישה החדשה שלו, הם מכריזים על חתונה"-אמרה ושוב פרצה בבכי.
"אין לך מה לבכות אולגה. את מאוד יפה אם הוא לא רואה את זה זו בעיה שלו"-אמרתי והיא הנידה את ראשה לשלילה.
"תראי"-אמרה, פותחת את הטלפון שלה ומראה לי תמונה.
"אני לא מאמינה"-מילמלתי וראשי החל להסתחרר.
_______________________________________

איך?