גיבור שלי- My hero

-פרק 43-

בפרק הקודם:
נכנסנו לחדר והוא ישר הוריד את בגדיו ושם טרנינג שחור ונשכב על המיטה ואני פשוט הורדתי גם את בגדיי ושמתי את חולצתו.
נשכבתי לידו והרגשתי את הוא מושך אותי לחיבוק.

--------

נקודת מבט של שון
השעה 7 וחצי בבוקר וישנתי פחות משעה אבל אני חייב לעשות את זה, לסיים את הסיפור עם המזדיין הזה.
היא האישה שלי ואף אחד לא יגע בה.
קמתי מזיז אותה לאט לאט, מנסה לא להעיר אותה. אני לא רוצה שהיא תדע שאני טס כדי להרוג את סטפן.
היא תדאג ותחייב אותי לקחת אותה איתי ואין מצב שזה קורה.
אני לא אתן לה להיפגע גם אם זה במחיר חיי.
כשסוף סוף הצלחתי להזיז אותה בעדינות התקדמתי לארון, הוצאתי ג׳ינס שחור וחולצה לבנה לבשתי אותם ונעלתי את נעלי הספורט השחורות שלי. התקדמתי אלייה ונשקתי לראשה מביט בה עוד קצת וממלמל
"אני אוהב אותך קייטי ואני לא אתן לאף אחד לפגוע בך"
ואז לקחתי את האייפון, מפתחות של האוטו. ויצאתי מנסה לא לטרוק את הדלת.
ירדתי במדרגות פוגש את פרקר.
"מוכן בוס?"- שאל והינהנתי.
"מה אנחנו נעשה שם?"-שאל.
"אנחנו נטוס ללונדון ונחכה לו, נעקוב אחרי כל פעולה שלו ואז שהוא יחליט לבוא לקייטי ואנחנו ניהיה שם"- אמרתי בזמן שאני יוצא מהאחוזה.
"איך הוא ידע שהיא שם?"-שאל.
"עדן...חברה של קייטי תגיד לו כשהוא יבוא לחפש אותה"-אמרתי והוא הנהן.
נכנסו לאוטו ונסענו לנתב"ג.

נקודת מבט של קייטי
קמתי בגלל השמש המעצבנת שחדרה לעיניי ונאנחתי.
אני כל הזמן שוכחת לסגור את התריסים.
הבטתי בשעון והשעה היתה 8 בבוקר בדיוק.
התיישבתי על המיטה משפשפת את עיניי.
חיפשתי את שון אבל הוא לא היה לידי.
מוזר.
"שון?"-קראתי לו אך לא היה שום מענה.
"מאמי?"-קראתי לו שוב.
איפה הוא?
התקדמתי לחדר ארונות אך הוא לא פה.
אוף.
בטח הוא למעטה.
התקדמתי לחלק שלי בחדר וחיפשתי בגדים.
מצאתי חולצה שחורה רופפת ושורט שחור והתחלתי להתלבש.

יצאתי מהחדר.
כשירדתי במדרגות שמעתי את קולה של אווה ואת אמא של הבלונדה המחומצנת.
"הוו קייטי בוקר טוב" אמרה אווה והתקדמה לחבק אותי.
חיבקתי אותה בחזרה והעפתי את מבטי על אמא של הבלונדה.
"בוקר טוב" החזרתי לכולם.
"אווה את יודעת איפה שון?-שאלתי כשהבחנתי שהוא לא במטבח.
"לא מאמי, אולי יצא לעבודה"-אמרה והינהנתי.
"קייטי לא הכרתי עוד בינכם"-החלה להגיד אווה ואז מיד הוסיפה.
"זו אולגה, אמא של לואיסה" אמרה ואולגה הביטה בי במבט מוזר.
"שלום אני קייטי חברה של שון"-אמרתי והושטתי את ידי אך היא רק הביטה בי.
"אולגה"-קראה אווה והיא מיד התאפסה על עצמה והושיטה את ידה.
"את יודעת את מזכירה לי מישהי"אמרה ועכשיו היה תורי להביט בה אך במבט מבולבל.
"את מי?"-שאלתי בסקרנות שהופיע לי בפתאומיות.
"לא משנה"-אמרה ולקחה עוד לגימה מהקפה שלה.
"טוב אני יעלה להתלבש, ישלי עוד חצי שעה עבודה"-אמרתי ואווה הנהנה וחייכה אלי תחיוך עדין לה.
"מה שון לא מממן אותך?"שאלה לפתע לואיסה בזילזול.
"זה עיניינך ואני לא מודעת לזה?"-שאלתי אותה באותו הטון והיא לא ענתה, רק גילגלה עיניים.
"כמו שחשבתי"-אמרתי בחיוך, הסתובבתי ועליתי למעלה.
נכנסתי לחדר ארנות והתחלתי לחפש בגדים.
ומצאתי אותם👇

התלבשתי וקלעתי 2 צמות לאורך ראשי.
לקחתי תיק צד לבן והכנסתי לתוכו את הטלפון ונעלתי את נעלי הסופרסטאר ששון קנה לי לפני חודש ויצאתי מהחדר.
"אווה הלכתי"-צעקתי ושמעתי אותה אומרת "בייי".
כשהתקרבתי לשער ראיתי 7 שומרים שמתקרבים אלי.
"גברתי,הבוס אמר לנו להשגיח שאת תיהיה בסדר. הנה האוטו"-אמר אחד מהם ונאנחתי.
חשבתי שהוא צחק,אבל כנראה שלא.
הנהנתי ונכנסתי לתוך הרכב שאחד השומרים נהג והשני לידו.
והחמש האחרים באוטו מאחורינו.
זה ממש מלחיץ. שון יחטוף על זה.
"לאן גבירתי?"-שאל השומר שהיה מאחורי ההגה.
"למסעדה"-עניתי והוא הנהן והחל לנסוע.
כל הנסיעה חשבתי על המשפט שאולגה אמרה לי.
לא יודעת למה אבל זה עיניין אותי. כי בהחלט אף אחד לא אמר לי בחיים שאני מזכירה מישהו.
קצת מוזר לי.
אוףףףףף
שאני אחזור אני בהחלט אשאל אותה.
לקחתי את הטלפון וחייגתי לשון אך הוא לא ענה לי.
מוזר.
הקלדתי שוב את המספר שלו אך הוא שוב לא ענה לי ואז החלטתי לשלוח לו הודעה.
שון??
אך הוא לא ענה.
נו שון מה הקטעעעעע
אך הוא לא ענה והוא היה מחובר!
שתפסיק להתנהג כמו ילד קטן דבר איתי.
רשמתי בכעס וכיביתי את המסך והכנסתי את הטלפון בחזרה.
ובדיוק המכונית נעצרה ליד המסעדה.
"גבירתי תתקופפי מהררר"- לפתע צעק השומר.
ופתאום שמעו מלא יריות שכוונו לרכב.
חיבקתי את ראשי והתכופםתי כשהיריות שברו את החלונות.
אלוהים מזה???

_____
מקווה שאהבתם את הפרק.
מה אתם חושבים מה קרה בסוף?
תצביעו ותגיבו💋