גיבור שלי- My hero

מרתון יומולדת-פרק 19-

נקודת מבט של שון
היא נרדמה ויצאתי מהבית שלה מתניעה את האוטו ונוסע לבית לדבר עם אבא שלי
"אני רוצה לרצוח אותו"-נכנסתי למשרדו בזעם ואבי הרים את ראשו והסתכל עלי
"אני ופול קבענו משו. אסור לך לגעת באף אחד מהם. פול הציע הפסקת אש והסכמתי"- הוא אמר והסתכלתי עליו בזעם
"אתה מה?!"-צעקתי
"אתה בכלל שומע את עצמך? לא לגעת בהם?" אני כל כך עצבני.
"לא לגעת בהם. משהו לא מובן?"אמר רציני עלק אבא שלי.
"מצטער כבר עשיתי את זה" אמרתי לו מתגרה בו. יאללה שימות כבר, הוא לא אבא שלי אבות לא מתנהגים ככה לילדהם. יאללה כמה שיותר מהר אני יהיה המנהיג זה יותר טוב.

"אתה מה?" התעצבן אבי.
"יריתי בו" עניתי בלי לחשוב פעמיים. הוא ניסה לחטוף את קייטי. יאללה שלא ישגע אותי.
"חתיכת בן זונה" סינן אבי ובשנייה העיף לי סטירה. חזקה? לא. הוא זקן איזו חזקה בראש שלכם.
לא אכפת לי שהוא "אבא" שלי אף אחד לא ירים עלי יד.
לקחתי והחזרתי לו חתיכת בוקס.
"חתיכת חמור"סיננתי.
"לא אכפת לך מהבן שלך הא? אתה חושב רק על העבודה" אמרתי לו בזעם בזמן שהוא עדיין בשוק שהחזרתי לו.
"זה בגלל הילדה?"שאל.
"כן" אני בלי שום היסוס.
"בגלל הענייה המסריחה הזאת" צעק אבי.
"אמא שלך מסריחה, אל תפתח תפה שלי. בשבילי אתה מת" אמרתי ובעטתי בשולחן העבודה שלו ויצאתי.

אינלי כוח אליו. בכלל אינלי כוח אליו.
הבנאדם שחשוב לי כרגע זאת קייטי.
ירדתי במדרגות וקול נעים וחלש עצר אותי.
קיילי, אחותי הקטנה הבת 15.
"שון" קראה לי הסתובבתי אלייה עדיין עצבני.
"מה את רוצה?"שאלתי עצבני, באמת שאני אוהב אותה אבל עכשיו אני עצבני.
"מה ישלך?" שאלה נעלבה. קיילי היא בנאדם מאוד רגיש ואני תמיד איתה שמח. היא האחות הכי טובה באמת אבל עכשיו לא הזמן בכלל.

לא שלטתי על מה שאני אומר. "קיילי נדבר אחר כך אינלי כוח אליך עכשיו" אמרתי הסתובבתי והמשכתי לרדת במדרגות שומע אותה מתחילה לבכות וצעדים קטנים, כנראה עלתה לחדרה.

אני יודע שיצאתי בן זונה אבל אני לא יכול לשלוט בעצמי.
"קיילי" צעקתי ושמעתי דלת נתרקת.
וואי באמת העלבתי אותה.
אני יהיה חייב לדבר איתה אבל לא עכשיו.
נסעתי לבית של קייטי וכשהגעתי נכנסתי פנימה והיא לא היתה שם.
"קייטי" חיפשתי אותה אבל לא מצאתי. איך היא יצאה? מה היא לא הלכה לישון?
ניסיתי לחשוב על מקום בוא אמצא אותו...
מסעדה
היא בטוח שם.
נסעתי למסעדה וכשהגעתי ישר נכנסתי מחפש אותה ורואה אותה שם.
"חיפשתי אותך בבית למה חזרת לפה?"שאלתי אותה.
"למה יש לך רובה? למה הבית שלך מלא בשומרים? למה ירית בפושע?"היא התחילה להציף אותי בשאלות.
"קייטי תנשמי"-אמרתי לה מנסה להרגיע אותה והיא רק מתרחקץ
"מי אתה?! למה כול הבית שלך מלא בשומרים? סטפן מנסה לרצוח אותך?"-התחילה לשאול שוב. איך עכשיו אני מספר לה מי אני. היא תברח ממני.
"אני יספר לך. תרגעי"-לא היתה לי ברירה אלא רק לספר לה.
"אני גם חלק ממשפחת פשע."-אמרתי והיא פשוט השתתקה.
היא הלבינה. מה אני עטשה עכשיו?!
שיט.
"אתה ...."החלה לומר אך לא הצליחה. לא היה לה מה להגיד. היא רעדה, בטח חשבה שאני יכול לעשות לה משהו. רק לא זה, אני בחיים לא יפגע בה.
"לאלא קייטי אני לא אגע בך, אני אוהב אותך, את מאוד חשובה לי."אמרתי לה והיא נרגעה קצת.
"אני כן ממשפחת הפשע וכולם מכירים אותי ואני יכול להרוג כל אחד" אמרתי לה ולפי מבטה ראיתי שהיא התחילה להיבהל.

"יהרוג כל אחד שיפגע בך" השלמתי את משפטי והתקדמתי אלייה. היא לא זזה אחורה. חייכתי אליה והיא החזירה לי חיוך.

נקודת מבט של קייטי
בהתחלה התחלתי לפחד ממנו אבל אחר כך...
הבנתי שהוא ישמור עלי ויגן. לא סתם אני מרגישה בביטחון לידו.
זה שון. שון שלי.
"אני אוהבת אותך"-אמרתי לו והוא התקרב אלי וחיבק את מותניי ותפס בסנטרי ואמר
"אני אוהב אותך יותר"
והנה להם הפרפרים בבטן.
הוא התקרב אלי ונישק.
נשיקה שאני אוהבת.