גיבור שלי- My hero

-פרק 9-

נקודת מבט של שון
היא לא אמרה איפה היא גרה וזה רק עיניין אותי יותר.
אתם כניראה שואלים אותי למה אני לא בודק עליה פרטים ואיך זה שאני עדיין לא יודע עליה כלום אז ככה.
זה מה שרציתי לעשות אבל הבנתי שהיא מסקרנת אותי יותר מדי ואני רוצה לגלות עליה יותר אבל, שהיא תספר לי.
ולבסוף החלטתי לקחת אותה לבית שלי, זין אני אקח אותה במצב שלה למסעדה.
אחרי 15 דקות נסיעה הגענו לבית שלי.
"מה? מזה? איפה אנחנו"-התחילה לשאול שלאט לאט התקרבנו יותר ויותר לאחוזה.
"הבית שלי"-אמרתי לה באדישות.
הילדה מעצבנת עם השאלות כאילו רציני?!
"מה לא! אני רוצה למסעדה עכשיו"-אמרה.
התעלמתי ממנה והוצאתי את הטלפון שלי והתקשרתי לפרקר.

●בוס?
○מצאתם?
●כן הוא בדרך לאחוזה, אביך לא יודע.
○תגיד להשאיר אותו במחסן ולשמור עליו, והוא בבית?
●לא, הוא בפגישת עסקים.
○תפתח את בדלת האחורית.
אמרתי לו ולבסוף ניתקתי בלי להגיד שום דבר.
העברתי את מבטי אלייה וגיליתי שכל הזמן הזה היא הביטה בי.
"צאי"-אמרתי לה באדישות ויצאתי מהאוטו והיא אחריי.
התקרבתי אליה במהירות ותפסתי את ידה ומשכתי לתוך שטח האחוזה.
"תעצור, מה ישלך, למה אתה מושך אותי, אייה מפלצת הרגל שלי"-אמרה ואמרתי במהירות "שתקי"
היא לא ענתה ובכך הגענו לדלת האחורית ופרקר עמד ליידה.
"ברוך הבא בוס מה קר..."-התחיל לומר ואז ראה את קייטי לידי.
"מי זאת"-שאל בלי.
"אף אחת"-אמרתי באדישות ובזריזות העלתי אותה לחדרי

נקודת מבט של קייטי
וואו החדר שלו כל כך בלי חיים.
אין תמונות שלו.
אין שוב דבר המזכיר שהיתה פה לפחות פעם אחת אישה.
"החדר הזה שלך?"-שאלתי בחשש.
עם העצבים שלו אי אפשר לדעת מתי הוא יתפרץ עלי.
"כן, אני נכנס להתקלח"-אמר בלי להביט בי ונכנס למקלחת.
התישבתי על המיטה שלו וכאבה לי נורא הרגל
ולבסוף תנחשו מה עשיתי בסוף?!
נשכבתי על כל המיטה שלו ולאט לאט נרדמתי.

נקודת מבט של שון
אחרי בערך 30 דקות שהתקלחתי, יצאתי מהמקלחת שרק מגבת נמצאת על פלג גופי התחתון. הבטתי המיטתי ומצאתי את קייטי ישנה עליה.
וואו היא ניראת כל כך רגועה.
לא ראיתי אותה כזו.
התקדמתי לארון והוצאתי בוקסר, לבשתי אותו והחלטתי שגם אני אשכב במיטתי ואלך לישון.
השעה היתה רק 20:00 בערב והייתי עייף מת.
הזזתי אותה קצת לצד שמאל ונישכבתי ליידה כך שאני מביט בפנייה.
לא מתכוון לישון במקום אחר, זה החדר שלי.
וחוץ מיזה היא הראשונה מבין כל הנשים שנימצאת בחדרי. תשאלו למה?
אני יענה לכם, כי היא לא כמוהם.
היא לא מתלבשת חשוף כדי שיתייחסו אלייה.
היא לא מורחת שלושים שכבות של אודם כדי להדגיש את שפתייה. שפתייה מודגשות טיבעי והיא הכי יפה ככה.
ובואו ננפץ את האשלייה שלכם.
אני-לא-מתאהב.
פשוט שבחורה יפה טיבעי אז אין מה לעשות.
כמו לירז אבל היא שרמוטה.
בחיים לא הייתי מאמין עליה.
ולאט לאט עם כל המחשבות האלו נירדמתי.

נקודת מבט של קייטי
השמש פגעה בול בעיני וזה גרם לי לפקוח את עיניי.
פקחתי אותן לאט לאט בזמן שאני מתיישבת על המיטה.
הגב לא התחיל לכאוב! שום דבר
פקחתי יותר את עיניי עם חשש גדול, איפה אני נימצאת?!
"הויי שיטטט"-יצאה לי צרחה כשאני מתגלגלת על הריצפה.
"קייטי?"-שון קרא לי.
מה אני עושה פה עדיין?!
לא הלכתי?
שיט שיט שיט
______
אז ככה הסתיים הפרק.

ורציתי לאחל לכם שנה טובה❤
ושהשנה שלכם תיהיה רק טובה ושתצליחו בה בכל מה שתרצו❤❤
אוהבת ניקול😍