גיבור שלי- My hero

מרתון יומולדת-פרק 77-

פרק 6 למרתון
בפרק הקודם:
נקודת מבט של קייטי
"למה מתוקה כזאת בוכה?"
הקול הזה, אני חשבתי שיותר לא אשמע אותו.
הסתובבתי בחדות ודחפתי אותו, קמה מביטה בו.
בבנאדם שהרס את חיי.
בסטפן.
_____________________
המשך נקודת מבט של קייטי
"אלוהים, מה אתה עושה פה"-שאלתי בפחד וכעס.
"מישהי ברחה ממני, אז באתי להחזיר אותה"-אמר עם חיוך מתקדם לעברי.
"לא אתה לא, אל תתקרב אלי"-אמרתי הולכת אחורה ומתחילה לברוח ממנו.
"לאא"

"עזוב אותיייי"
"לאאאאא שוןןןןןןןן"
התחלתי לצעוק ברגע שידיו נגעו בי, תפסו ולא נתנו לי לזוז. "לעלאלאלעלא"-ניסיתי לצעוק אך ידיו חסמו את פי. "זוז ממנייי"-צעקתי כשבעטתי בו והתלחתי להימלט והתחלתי לרוץ.

"יבת זונה"-צעק רץ אחריי ושוב תופס אותי.
"דייי לאאאא"-התחלתי לצעוק ולבכות.
אני לא רוצה שהכל יחזור על עצמו. אני לא רוצהה.
"תקשיבי לי טוב טוב מתוקה שלי, מתחת לבית הזה יש פצצה שברגע שאני אלחץ על זה" אמר והוציא מהכיס כפתור וישר עיניי נפערו והתחלתי לזוז מצד לצד.

"אם את לא רוצה שזה יקרה וכל המשפחה הזאת תמות את מחר מארגנת מזוודה ועוזבת את הבית הזה ונפרדת מהחבר הזה שלך שאת קוראת לו שון.
ואם את תספרי למישהו משהו, כולם ימותו וגם את"-אמר ואני התחלתי להתנשם בחוזקה כי חסם לי את הפה והאף בידו.

"בבית הזה יש אנשים שעוקבים אחרי כל צעד וצעד שלך כבר במשך שנה, אל תשחקי איתי משחקים קייטי.
אם מחר לפני 7 בבוקר את לא עפה מפה עם הכל כולל להיפרד ממנו, כולם ימותו"-אמר בכעס ואת המילים האחרונות לחש באוזניי מעביר בי צמרמורת לא רצויה.

"עכשיו תרגעי ועופי"-אמר משחרר אותי ואני מתחילה לרוץ לכיוון הבית "אני עוקב"-צעק לי.
נכנסתי לבית סוגרת את הדלת על כל המנעולים ויורד במורד הדלת למעטה ומתחילה לבכות את נשמתי.
"אני לא יכולה יותר"-מילמלתי בוכה שוב ושוב, עוצמת את עיניי ולא משחררת את אגרופיי.
באותו רגע לא שלטתי בעצמי ופשוט עם אגרופיי התחלתי להכות בראשי מאחלת לי מוות.
"גברתי"-לפתע בא אחד מהשומרים מרימים אותי מהריצפה אך אני מתנגדת.

"אדון סלבטור ביקש שתתנהגי כמו תמיד"-אמר בקול עבה. "תגיד לאדון סלבטור שלך שילך להזדיין, אל תניח את הידיים שלך עלי"-אמרתי בכעס.
איך עדיין אף אחד לא התעורר?!
הבטתי בו בפעם האחרונה ורצה למעלה.
נכנסתי בשקט לחדר ופשוט פרצתי בבכי
וישר חסמתי את פי.