גיבור שלי- My hero

מרתון יומולדת-פרק 74-

פרק 3 למרתון
בפרק הקודם:
אני לא רוצה שהוא ימשיך להיות רוצח, אני מודעת שזה מה שהוא עושה למרות שהוא מכחיש.
לפעמים אני רואה תאנשים שמסתכלים עלינו במבט מפחד בגלל שון, הרי הם יודעים מי הוא.
אני לא אוהבת את העובדה שחבר שלי בסכנה.
___________________
נקודת מבט של שון
היה לי נורא מוזר כשהיא שאלה על העולם בו אני חיי ועל העבודה שלי.
לא ידעתי אם לענות לה או לא. לא רציתי להרוס לנו את האווירה אבל היא גם ככה נהרסה בעקבות השאלה שלה.

"מה איתה?"-שאלתי מנסה לרמוז לה שאני לא רוצה לדבר על זה.
"זה מסוכן לא??? אתה יכול לפרוש??"-שאלה עוצרת ואני נעצר גם, מעביר את ידי בשיער מתסכול.
"אני לא פורש קייטי זה העתיד שלי, אבא שלי הרבה זמן בנה את האימפריה שלנו ואין מצב שאני מוותר על זה''-אמרתי טיפה בכעס, היא יודעת שזה חשוב בשבילי. למה כל השיחה הזו?

"ואם אתה תמות מה יהיה איתי"-שאלה בקול עצבני.
"למה את הורסת את האווירה"-אמרתי עצבני זז מצד לצד לא מביט בה.
"לא הורסת את האווירה, מה הבעיה שלך לענות מה יהיה איתי אם אתה תמות?!"-אמרה תופסת בידי וגורמת לי להביט בה.

"לא יודע ולא אכפת לי יופי לך?!"-אמרתי והיא פערה את עינייה.
"הבנתי"-אמרה במבט שונא והתקדמתי לרכב.
אני לא הולך להתנצל. היא התחילה את השיחה הזו ואת הקשר הזה בידיע שאני לא עוזב את העבודה הזו. זו האימפריה שלי.
ולא של אף אחד אחר.

נקודת מבט של קייטי
לא אכפת לו ממני?? סבבה.
שימשיך כך, נראה לאן הוא יגיע.
כל הדרך התכתבתי עם עדן לגבי מחר והיא סיפרה לי על ידיד טוב שלה שהגיע לניורק והוא מנהל רשת מותג בגדים.

יש לו מלא חניות בכל רחבי העולם וישר החלום שלי צץ לי. תמיד חלמתי לפתוח חנות ממותג שלי, של עצמי. זה הוא החלום שלי, חלום ישן.
אני ושון לא דיברנו במהלך הנסיעה וטוב שכך. אני עצבנית ולא מעוניינת לדבר איתו.

התקדמנו לדלת הכניסה שאני הולכת ראשונה ושון מאחוריי. פתחתי את הדלת לא טורחת להשאיר אותה פתוחה ודוחפת אותה אחורה שתסגר אך שון תופס אותה.
אני חולצת את המגפיים שלי ולוקחת אותם עם ידי.
"תרגעי"-אמר בקול עבה וחזק.
"אל תגיד לי מה לעשות"-עניתי עולה למעלה.
איתי הוא ילמד לא להתעסק.
על מי אני עובדת, איתי?? אני מרגישה פשוט חלשה לידו. לא מתאים לי.