גיבור שלי- My hero

-פרק 41-

בפרק הקודם:
(המשך נקודת מבט של קייטי)
שכבתי כך עוד כמה דקות עד שנרגעתי ושמעתי רשרושים מהדלת של הכניסה.
אלוהים מיזה???
_______________________________________

נקודת מבט של קייטי
אלוהים מיזה??
מה אני עושה?? בבקשה שזה לא יהיה סטפן בבקשה.
חיפשתי משהו מחדר, משהו שאיתו אוכל להגן על עצמי. מצאתי קרש מעץ וישר תפסתי אותו ויצאתי מהחדר העובדים מנסה למצוא את מי שנכנס פנימה "אהההה"-צעקתי כשהרגשתי שמישהו תופס אותי מאחורה.
"תעזוב תעזוב תעזובבבב"-השתוללתי בתוך ידיו.
"קייטי!"-אמר בפקודה, אני לא מאמינה.
נעצרתי לשניה מנסה להקל. התאפסתי על עצמי וזזתי ממנו במהירות מביטה בו בכעס.
"ידעתי שאת פה, את כל כך צפויה"-אמר.
"שוןן"-קבעתי בכעס.
הסתובבתי,מפנה לו את גבי ומתקדמת במהירות לחדר עובדים אך הוא תפס את ידי ומשך אותי אליו ובין רגע דוחף אותי לעבר הקיר, מניח את 2 ידיו לצידי ראשי בחוזקה ואני רק נבהלתי.
"לאן את חושבת שאת הולכת?!"-שאל בכעס.
"שון תעזוב אותי"-אמרתי רועדת.
"ואם לא בא לי?!"-התגרה בי בחיוך תחמן.
"דיי שון מה אתה לא מבין"-צעקתי דוחפת אותו והוא מביט בי בהלם.
"מה הבעיה קייטי??"-שאל.
"אין בעיה, למה אתה חושב שאתה יכול להעליב אותי ככה ולרדת עלי כמו שאף אחד בחיים לא ירד עלי ואז לבוא אלי כאילו כלום לא קרה"-צעקתי אליו, אפילו לא תורחת להחזיק את דמעותיי, פשוט משחררת הכל! נמאס לי כל הזמן לבכות בגללו.
נמאס!!!
"קייטי הייתי עצבני..."-החל להגיד ואני פשוט קטעתי אותו.
"עצבני?? היית עצבני?? על מה בדיוק? על זה שפתחתי את הרגשות שלי מולך? בזה ששיתפתי אותך במשהו שאני רוצה??"-צעקתי מושכת בשערותיי.
"קייטי בבקשה תסלחי לי. חשבתי שאת רוצה להיפרד, שלא טוב לך איתי. פחדתי פשוט לחיות בלעדייך ובלי השיגעונות שלך"-אמר מתקרב אלי.
"אתה סתם אומר דברים, ראיתי כמה חרא לך שאני איתך ואני בחיים לא אסלח לעצמי שהייתי כל כך עיוורת ולא ראיתי את זה והכאבתי לך בזה שלא שיחררתי"-אמרתי גולשת לאט לאט מעטה במורד הקיר, מחזיקה את שיערי ומושכת בו.
"אני נטל... וכל החיים הייתי נטל "-מילמלתי.
"שלא תעזי לעשות את זה. שלא תעזי להחדיר לראש שלך שאת נטל, שאת לבד. יש לך אותי ואני בחיים לא אשאיר אותך לבד"-אמר יורד לגובה שלי ומרים את ראשי בעזרת ידו אך אני לא מביאה לו ואיני מביטה בו.
"נו קייטי, הביטי בי"-אמר אך שוב לא הקשבתי לו.
"קייטי-אמר שוב ולבסוף הרמתי את מבטי ופגשתי את עינייו הכחולות.
"אני אוהב אותך"-אמר ומיד הוסיף "אני אוהב אותך ואני מצטער כל כך, לא התכוונתי לזה"
הוא הרים את ידו וניגב את דמעותיי.
"את סולחת??"-שאל.
"אני לא יודעת"-מילמלתי.
אני באמת לא יודעת.
נפגעתי כל כך אך אני אוהבת אותו.
הוא התקרב אלי ומילמל "בבקשה"
וישר הצמיד את שפתיינו. אני אוהבת אותו כל כך.
כל כך!!!

_____
אזז הם יחזרו?? קייטי תסלח??

תצביעו ותגיבו❤