גיבור שלי- My hero

-פרק 68-

בפרק הקודם:
/השיחה/
# "ברור, אני אודיע לך"
אמרה.

*  "תודה עדן ,אין עליך"
הודתי לה.

#  "בכיף"
ענתה וניתקנו.
______________________________________________
נקודת מבט של קייטי
"בוקר טוב"-פתאום שמעתי את קולו של ג׳ייסון. "בוקר, היא בחדר שלנו"ואמרתי בחיוך מתכוונת לקיילי והוא הינהן.
/לאחר שעה/
קיילי וג׳ייסון ירדו במדרגות ואני ואווה ישבנו על הספה וצחקנו. זה באמת מצחיק לראות את ג׳ייסון- אחד האנשים הכי חשובים בעולם התחתון, בנאדם שכל כך פחדתי ממנו מחזיק לילדה קטנה את ידה לוקח על גבו תיק של הלו קיטי ורוד.
באמת לא חשבתי ודמיינתי את ג׳ייסון ככה.
"ביי אמא" צעקה קיילי. "ביי מתוקה שלי"-ענתה אווה נושקת לתחייה. "ביי ביי קייטי"-אמרה ורוצה לתת לי חיבוק. "ביי קטנה"-אמרתי מחבקת אותה בחזרה.
עליתי למעלה ונשכבתי בחזרה במיטה.
אני כל כך שונאת להיות לבד. הדלקתי את הטלפון והיו לי הודעות מעדן ושון.
עדן:" הוא אמר שבהסדר, מחכה לך היום ב-10:00:)"
רשמתי לה "יששששש" ונכנסתי לשיחה עם שון.
שוני💝:" אני מצטער יפה שלי שאחרי אתמול את לבד. אני אוהב אותך ומבטיח לפצות"
מיד חיוכי עלה ורשמתי לו "מחכה לך" והתנתקתי.
נשכבתי על הצד מביאה בשעון ורואה שיש לי עוד שעה על שאני צריכה להתחיל להתארגן...
מיקמתי בנוחות את ראשי על הכרית והבטתי לחלון הגדול שמשקיף על הטבע.

נקודת מבט של סטפן
אני מבטיח שאחזיר על מה שהם עשו. היא היתה שלי! איך הממזר הזה הצליח לעקוף את כל צעדיי?
הרגשתי עד כמה היא אוהבת אותי. יש לי שומר שמתחזה לשומר של שון ואני יודע על כל דבר שהם עושים.
הכל.
עמדתי בין העצים ליד ביתו של שון. בית שאני שונא כל כך כי אהבת חיי נמצאת שם וכלואה.
עמדתי בכיוון שבו יוצא החלון מהחדר של שון.
דיווחו לי שהיא בחדר, אז לא חששתי מזה שהיא לא תיהיה שם.
אני מביט בה, עד כמה היא שלווה. היא שוכבת על המיטה ומביטה בחלון, היא כל כך יפה שזה מטריף אותי שכרגע היא לא לידי. היא אמורה לנסות לחזור אלי, היא שכחה את שון. איך איך היא נזכרה??
אסור לה לדעת שאני פה, בעיר מחכה לרגע להשמיד את משפחת מילר.

נקודת מבט של קייטי
אני מסתכלת מהחלון ובוחנת כל פרט פרט בעצים והסביבה. אני התמכרתי למראה שרואים דרך החלון של החדר שלנו. זה כל כך מרגיע.
העברתי את מבטי שוב ובין העצים עמד איש שנורר מוכר.
הוא הסתתר ונפל לי האסימון. אין מצב שזה הוא.
"אתה לא קיים, אתה כבר לא פה" עצמתי את עיניי ושחזרתי את המשפט הזה שוב ושוב בראשי. זה לא הוא. אני סתם דמיינתי. בדוק.
קמתי בחשש נורא גדול ונכנסתי למקלחת בשעה 8:40. לא הפסקתי לחשוב על אותו אדם שהביא בי מהיער הצמוד לבית.
אין מצב שזה סטפן.
שון לא יתן והכל לחזור שוב, הכל יהיה בסדר!
אני מקווה.
כשיצאתי מהמקלחת השעה היתה 9:00 בבוקר והייתי צריכה להתחיל להתארגן כי בשעה 10:00 סוף סוף אני מתחילה לעבודה שלי.

_____

איך???
תהנו