גיבור שלי- My hero

-פרק 11-

נקודת מבט של קייטי
'שיטטטט'-מילמלתי שראיתי אישה
היושבת בספא כשהדלת מאחורייה.
אני מנחשת שזאת הדלת שבא אוכל
לברוח מהגיהנום הזה.
איך אני אמורה לעבור?
אמרתי כבר שאני נמשכת לבעיות?
עם הרבה מחשבות נאלצתי לצאת לקראת כדי לנסות לברוח.
"היי עצרי"-שמעתי אותה אומרת לי.
"מי את?"-שאלה כשהתקרבה אלי.
"מי אני?"-שאלתי בתמימות.
"לא אז אני"-אמרה וגילגלה עיניים.
היא ניראת ממש צעירה ועם הדיבור שלה היא ממש מזכירה לי אותי?
כןכן אותי.
"את היחידה שנימצאת פה ושאני לא מכירה אותה"-אמרה.
"אני אמממ...."-התחלתי לומר אך צעקה
"אמאאא"- קטעה אותי.
ליבי החל לדפוק ממש מהיר.
זה הוא.
זה שון.
שיט אם הוא יראה אותי הוא לא
יתן לי לצאת.
"אני מבקשת אל תגידי לו שראית אותי בבקשה"-אמרתי מתחננת אליה.
היא הביטה בי במבט לא מוסבר אך לאחר מכן היא הנהנה.
"מאיפה יוצאים?"-שאלתי טיפה בלחש.
"מפה"-אמרה והראתה את הדלת.
הנהנתי כאות לתודה ויצאתי מהדלת במהירות.
כשביקשתי ממנה לתת לי ללכת ולא
לספר לשון היא הביטה בי לבסוף עם מבט מבין.
ועוד הוא קרא לא אמא?
היא אמא שלו?
וואי היא ממש ממש ממש יפה.

נקודת מבט של שון
החלטתי לבדוק מה עם קיילי.
הילדה הקטנה הזאת והמעצבנת תמיד אומרת שאני לא מתייחס אליה.
אזזז החלטתי לבדוק מה איתה.
ראיתי את קיילי עומדת ליד המדרגות
ולא הבנתי מה היא עושה שם.
ששאלתי היא הסתובבה ורצה אליי.
התכופפתי אליה והיא קפצה לידיי.
"שוניייייי"-צעקה.
אוחח כמה שאני אוהב את האחות הזאת.
"מעצבנתתת"-אמרתי והיא נתנה לי מכה קטנה בכתף.
"וואו זה כאב"-אמרתי והיא חייכה בגאווה.
"מה עשית שם?"-שאלתי שהתחלנו לרדת במדרגות.
"אז ככה שוני, תקשיב טוב טוב"-אמרה והנהנתי בחיוך.
היא עוד תהרוג אותי.
"חיפשתי את אמא כי היא אמרה
שתביא לי עוגה ממש טעימה, כמו שאני אוהבת, ואז ראיתי ילדה גדולה יפה כזו מבין?"-שאלה והנהנה בזמן שאני מבין
שקייטי יצאה מהחדר.
"ועל מה דיברתם?"-שאלתי מתעניין
מה קייטי סיפרה לה.
"שאלתי מה השם שלה ואמרתי
שהיא יפה, אתם חברים?"-שאלה
והיבטתי בה.
"אצלינו חברים משחקים ביחד בחול, שיחקתם?"-שאלה בתמימות מוגזמת
ועניתי
"לא קיילי לא שיחקנו"-אמרתי בזמן שאני צוחק. "חבל היא חמודה"-אמרה בשילוב ידיים משחקת אותה עצבנית.

"אמאאא"-צעקתי שירדתי במדרגות.
בדיוק הדלת הראשית ניסגרה
והיא הסתובבה והביטה בי.
"כן"-אמרה.
"קיילי והעוגה שלה"-אמרתי והיא הנהנה בציחקוק והתקדמה לקחת אותה מידיי.
נישקתי אותה במצח ועליתי לחדרי.
ניראה אם קייטי עדיין שם.
עליתי את כל ה4 קומות והתקדמתי
לחדר שלי.
"קייטי"-קראתי כשנכנסתי, אך לא
היה שום מענה.
"קייטי?"-קראתי שוב שנכנסתי לתוך השירותים וכך גם לחדר ארונות.
'שיט היא לא יכלה ללכת'-מילמלתי
בכעס ובעטתי במיטה.

נקודת מבט של קייטי
יצאתי מביתו והרגל עדיין כאבה.
נשמתי עמוק והתחלתי בזריזות ללכת
לכיוון השער.
להפתעתי השער היה פתוח.
והשומרים... השומרים ישבו בצד. הרחק
בצד והן דיברו בינהם.
נתחיל בזה מה הם עושים פה?
ולמה הוא צריך שומרים?
מלא שאלות התחילו להופיע במוחי אך לא היו לי תשובות, שון לא היה לידי כדי לתת לי תשובות ואני חלקית שמחה שזה יצא כך.
לקחתי את רגליי ויצאתי מהשער.
התחלתי להתקדם ברחוב בלי שום
ידיעה לאן אני הולכת, פשוט הולכת לעצמי.
אך צפירת מכונית עצרה אותי.

____
בתמונה אמא של שון -אווה